דיאטה וחוסר ההצלחה.

אין לי בעיה עם בלוטת התריס, חילוף החומרים מהיר ככל הנראה, התגלתה סכרת (ככל הנראה מסוג 2), מאוזנת עם אינסולין. הסכרת התגלה באוגוסט, ועם זאת גם הרגלי האכילה השתנו מעט- לרעה דווקא. מאז מרץ אשתקד, החלתי במעין שינוי והתסגלות מחדש. עסקתי בפעילות אירובית יום-יום, אכלתי מאוזן ובריא, הרבה מים וירקות, כל אבות המזון, וירדתי בהתחלה מעט. אבל לאחר מכן שוב הגעתי לאיפה שהייתי. עם הסכרת הגעתי ל72, ומאז, תוך שלושה שבועות העלתי כמעט 7 קילו. שכרגע נאבקת בכל מאודי לרדת אותם. הבעיה היא שלא משנה כמה ספורט אני עושה ושומרת, אני ממשיכה לעלות. כרגע אני אוכלת בין 800-900 כל יום, וגם זאת על מנת לספק צרכים חיונים לגוף. אני שבורה ומיואשת. לא משנה כמה אני שומרת אני ממשיכה להשמין. עם כל ביס שאני אוכלת כואב לי הלב, ואני מעדיפה לאכול נייר- שהוא חסר קלוריות. נממנעת מאוכל, ומרגישה יסוריי מצפון כה חזקים. ממש שבורה. אני לא נגד הגוף שלי, אבל בקצב הזה.... אפילו הרעבה לא תעבוד נראה לי. למרות שזה לא ממש אופציה לנסות- כי אז אתסכן בהיפוגלסימיה. אפילו אם המצב יימשך אפסיק אינסולין ובהחלט אנסה. מה יש לי להפסיד...

קיטי, את חייבת ללכת לדיאטנית!!!! אין פה מקום למשחקים. עדי

הלכתי כבר. בטח שהלכתי. ניסתי, וישבתי שלוש שעות מבוזבזות. ובפנים, במקום להקשיב לבעיה שלי, דחפה לי אותו תפריט שהיא נותנת לכל העולם- ושלחה אותי לדרכי. נו? וגם הניסיון הקודם שהיה לי עם דיאטניות למיניהם היה רע ומר.

שלום קיטי למרות הייאוש שאת משדרת, דבר אחד אני מבטיחה לך חד משמעית: על פי חוקי הפיזיקה, אף אחד לא משמין מאויר. אם את עולה במשקל, זה בגלל אוכל ולא משום סיבה אחרת. מכתבך אינו ברור מספיק, אך חשוב שתדעי: סוכרת ניתן בהחלט לאזן , וגם לרזות. זה דורש שליטה עצמית ומשטר לאורך זמן, אך זה אפשרי בהחלט ואני רואה את זה קורה מידי יום ביומו. מקוה בשבילך שלא תגיעי לאינסולין, אלא שתצליחי לאזן את עצמך בעזרת תזונה נכונה ותרופות בלבד. חשוב מאד שתצרי קשר עם דיאטנית שמתמחה בסוכרת (אפשר גם אצלי), שתוכל לקבל ממך את כל הפרטים החשובים בצורה מסודרת, ותעזור לך גם במהלך תקופה לשמור על תכנית תזונתית שתתאים לך. בהצלחה.

האממ....ככה? נאמר לי משהו. שאינסולין הוא הורמון השמנה. לאחר שאוזנתי הבטתי במשקל ועיני חשכו. 79 קילו. אחרי שבמשך חודשים עבדתי קשות על מנת להגיע ל72. עם ייאוש- והרבה ממנו- אבל הרבה עוצמה וחוזק. החלטתי להקפיד יותר- ולמכון כושר חזרתי ברגע שירדתי מתחת ל200 בסוכר. אבל כבר לא השתמשתי באינסולין קצר טווח- הספיק לי הארוך, ואכלתי מספר ארוחות קטנות במהלך היום. כשאת הגדולה יחסית בפחמימות השארתי ללפני המכון כושר מה שעזר באיזון. היה מצב שפחדתי מאוכל. וברחתי ממנו כמו אש. אלא אם כן זו הייתה צלחת ירקות, שמעולם לא הרתיעו אותי. אני אוכלת- כמובן. ואפילו מתיקה וכיוצא בזה. לצערי- יש לי פתיחות לגבי רופאים וסכרת. למרות שכל אחד יודע- שהרופא הכי טוב של כל סוכרתי- הוא- הוא עצמו. אז מומחה לסכרת- תור לפרופ' איתמר רז יש לי בחודש הבא. אחרי שחיכתי שלושה חודשים וחצי. תור לאנדרוקולוגית במכבי- יש לי במזל "רק" עוד חודשיים. את הדיאטנית של מכבי- ראיתי כבר. באותה תקופה שפשוט לא ירדתי כלום. אבל זו הייתה אכזבה. כי כבר פגשתי אותה כמה שנים לפני כן- וידעתי בדיוק מה היה צפוי. היא לא הקשיבה לי בהרגלי האכילה שלי, לא לימדה אותי דבר. דחפה ליד תפריט שכבר נתנה לי ארבע שנים לפני כן- כאשר עכשיו אני גם הולכת למכון כושר- ומיצתי את מרבית פונטיצל הצמיחה שלי. היגיוני? לא כל כך. אכזבה יש לי מתחום הדיאטניות. אני לא בורה וקוראת המון. כל אחד צריך לדעת איך לאכול. לא-- "מה"., את זה ידעתי כבר. כרגע, מחכה לראות אם אכן תהיה ירידה. אני סבלנית. המטרה הראשונה שלי היא לחזור ל75. מספר שליווה אותי לאורך זמן כה רב. לא מטרה גבוהה. 3-4 קילו. אחר כך- 72 שוב. ואז יהיה נחמד להגיע מתחת ל70. די ברור שאני סוכרתית מסוג 2. הסוכרת לא אגרסיבית ויש פעמים שאני לא לוקחת אינסולין כלל. לוקחת לפי מה שבא. לפי הרמות ולפי האכילה. אבל לא תמיד באופן קבוע. למה אינסולין מלכתחילה? כי מ420 גלוקופז' לא עשה כלום...