היתנהגות אחרי ארוע מוחי

שלום! רציתי לקבל עצה...אשמח אם תוכלו לעזור לי.. אמא שלי עברה ארוע מוחי ליפני כמעט שנה בתחילה המצב שלה היה מאוד גרוע והיא לא זכרה דברים פשוטים כמו כמה ילדים יש לה ושמותייהם לאט לאט המצב שלה הישתפר אחרי 3 חודשים בלוינשטיין היא כבר "הולכת" עם קושי ויד ימין לא מתפקדת היא הישתנתה מהקצה לקצה מבחינת אישיות והכפכה להיות ממש רגישה היו לה תקופות שהייתה בוכה המון...מצב כזה ממש קשה לי כי אני לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לה אני משתפת אותה בחיי,בערבים עושה לה פיזיותרפיה היא מקבלת גם פיזיותרפיה מקופת חולים אני שואלת איך אני צריכה להיתנהג לידה כי היא ממש נעלבת בקלות אפילו ממשפט שבכלל הייתה הכוונה סתמית...אני לא רוצה ללכת על קליפות ביצים בגללה איך אני יכולה לנהוג אחרת? מה אני יכולה לעזור לה?

שלום לרחלי את מודאגת לגבי אמך ,כל מה שקורה לה עתה הינה תופעה נורמלית לאחר אירוע. היא תשתפר ועזרתך ותמיכתך חשובות לאין ערוך. בדרך כלל לאחר אירוע הגוף התופעות הגופניות בולטות יותר אבל ישנה פגיעה מנטלית ורגשית ישירות בגלל האירוע וכתגובה אנושית נורמלית לחסרים החדשים . אחת הדרכים לטפל בזה תרופתית כדי לפצות על החוסרים או הנתקים הנוירולוגיים הינה בכדורים מתחום הSSRI(ד"ר גוטליב יסביר טוב ממני-כי אני לא רופא )כמו ציפרמיל ציפרלקס ורק על ידי וברשות ובמעקב רופא .. הדרך השניה הינה הכנסתה למסלול עיסוק שיקום . בכוונה אינני אומר חזרתה כי למעשה האירוע מחזיר את החולה למצב של חוסרים ( מעין חורים שיש בגבינה שוויצרית) והחולה צריך ללמוד למלא מחדש את אותם חורים . לדוגמא לקרב את כף המרק לפה או לרדת מדרכה -זה לא פשוט עבורו ,ממש כמו תינוק. כל מה שאת עושה נהדר אבל וסתי את המעשה שלך שלא תיקרסי . כי עדיף שאמך תקבל הכוונה גם מאנשי מקצוע . לדוגמא בתחום הרגשי מ:נוירו-פסיכולוג,פסיכולוג ופסיכיאטר בנושא דיבור מקלינאי תקשורת ובנושא תפקוד מריפוי בעיסוק . הייתי מציע לך ללכת לאיבחון וכוונה אצל רופא שיקומי אני הייתי בוחר בד"ר גוטליב.

תודה לאיציק מנאמן על ההפנייה אבל עם כל הכבוד לד"ר גוטליב (החתום מטה) ולרב פירר מדובר אכן בבעיה לא פשוטה שדורשת התערבות מקומית של היועצים הרפואיים בביה"ח בו שוכב אביך. ראשית צריך לתת לו הטיפול נגד כאבים היעיל ביותר - קרוב לודאי באופיטים רגילים (MCR ) או סינטטים כדי להקטין הכאב המקומי באצבע הנמקית כי זה באמת מצב כואב מאוד ואין סיבה ב2007 לסבול מכאב כזה עם התרופות העומדות לרשותנו. במקביל צריך להביא מרדים וכירורג מהמקום לבדוק את האפשרות לבצע כריתה מקומית (בהנחה שהאצבע הייתה כבר לפני כריתה) גם בצבו הנוכחי , לאחר שבץ מוחי קשה, באמצעות פרוצדורה ניתוחית מקומית שתבוסס על הרדמה מקומית של האזור ברמת כף הרגל, הפלקסוס או חוט השדרה (הרדמה ספינלית). המרדים יעריך יכולתו לבצע את ההרדמה (ויתן יעוץ לגבי הטיפול נגד כאב עד אז) והכירורג יביע הסכמתו לבצע הנתוח. לעבודה ובהצלחה!

תודה רבה על העצות ועזרה אני בהחלט ימשיך ללמוד על הנושא שיהיה לכם סוף שבוע מקסים

זו תשובה לשאלה על האם הבוכה והתשובה שנייה כאן מיועדת לשאלה הקודמת על הנתוח ועם הפונות השליחה על הבלבול.. לא בטוח שמדובר ב"רגישות" כל כך כמו שמדובר ב"לביליות" חוסר יצביות רגשית שמאפיינת אנשים לאחר שבץ קשה ומתבטאת בהתפרצויות בכי ולעיתים גם צחוק בלתי נשלטות. כולנו מקבלים מתי שהו את הברקסים המוחיים המאפשרים לנו להחזיק אצלנו את ההתבטאויות הרגשיות האלו אבל לאחר שבץ הם לעיתים מתקלקלים ואז כל גרוי חיצוני מעורר תגובה נפשית "בלי פרפורציה" . אפשר לטפל די טוב בבעיה עם כמוןת קטנה של תרופה כמו אלרטול או דומות לה ורצוי שנוירולוג או פסיכוגריאטר ימליצו על הטיפול המתאים. קראי עוד על תואצות האירוע וההתמודדות איתו באתר שלנו www/pnaivebriut.com בהצלחה