שיקום קשישים לאחר אירוע מוחי

ד"ר גוטליב שלום, סבתי, בת 93 עברה לפני חודש אירוע מוחי. בעקבות האירוע - לא הולכת בכלל, לא אוכלת, יש פגיעה בשמיעה ובראיה לא אוכלת עקב כנראה אי יכולת לבלוע, לכן מוזנת באמצעות זונדה באף. לפעמים לא מוכנה לשתף פעולה כרגע מאושפזת בבית חולים גריאטרי. הרופאים כולם בכלל לא מעוניינים לשקם אותה ולכן טוענים שהיא לא ברת שיקום. אנחנו מעוניינים לשקם אותה (כמה שניתן) על מנת להחזירה הבייתה. בשום פנים ואופן אנחנו לא רוצים להעבירה לבית אבות או מוסדות גריאטריים. רוצים שהיא תחזור הביתה. האם יש סיכוי ללמד אותה לאכול, לעמוד, לשבת? ואיך עושים זאת כאשר מערכת הרפואה לא מוכנה לסייע? אודה מראש על המלצותיך בעניין

הדרך לקבל שתוף פעולה מהמערכת עוברת דרך קביעת מטרות מציאותיות וקונקרטיות לשיקום . כשמדובר באישה בת 93 מדובר בדרך כלל ברצון להגיע להזנה דרך הפה במזון במרקם רך שיספק את צרכיה הקלוריים וימנע התיבשות ומרגע שמטרה כזו הושגה וזה לא קשה כל כך ניתן לסעוד אותה בבית באמצעות בן משפחה או מטפל כך שהיא מבלה את זמנה בין המיטה לכורסה נוחה. הנושא של הניידות יכול להמתין או אפילו אפשר לוותר עליו וכך גם יתר הנשואים של פעילות יום יומית בסיסית (רחצה, לבוש). אם תנקטו בגישה פרגמטית כזו אני בטוח שיבואו לקראתכם ויסו לשקם את תקפודי הבליעה שלה באמצעות קלינאית תקשורת מיומנת לכך שכן כולם ירויחו מכך שהיא תחזור הביתה ולא למוסד. במקרה קיצוני (מבחינת גילה מהתקדם) אפשר לדבר על חזרה הביתה גם ללא שיקום הבליעה כשבמקום זאת בוצע פיום לקיבה. בהצלחה.