איך חיים נורמלי

אני מאובחנת כסובלת מדיכאון כרוני חרדות והתקפי פניקה אני מטופלת בכדורים בילבד כבר 3 שנים אני לא מצליחה לצאת לעבוד כי יש לי חרדה כימעט מכל דבר עקב כך אין לי הכנסה ביכלל או תעסוקה ובטח אין לי כסף לפסיכולוג מה עושים? וחשוב לציין שלמוסדות שפניתי אמרו לי אם היית מאובחנת כנכה מעל 45 אחוז ולא 30 אז היית מקבלת הכנסה ועזרה יש לי עוד כל כך הרבה בנושא ניפגעי הנפש ועל המדינה והחברה שלא מכירים בנו כשווים לכל אדם אני רק צריכה את המקום כדי להפעיל מחאה נגד הביזיון הנ"ל

הי עינב... האם ניסית לערער על אחוזי הנכות שנקבעו לך? לי נשמע שבהחלט מגיע לך אפילו 75% לפי המצב שאת מתארת, כי יש פגיעה קשה ביכולת שלך להתפרנס בגלל מחלה. בברכה מיכאל

עינב שלום, ראשית, צר לי מאוד על תחושת חוסר האונים הבדידות והיאוש שבאים לידי ביטוי בדברייך. אני מניחה שהקשיים שאת מעלה מוכרים לרבים. בנושא הכלכלי, בדומה למיכאל, אני מציעה להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי האבחנה והמגבלות שהיא יוצרת ובהתאם לחשוב אם כדאי לך לפנות לערעור על אחוזי הנכות. יש לזכור כי בערעור נבדק מצבך ויש סיכון גם להפחתה.... בנושא הרגשי, באופן כללי, מצבי דכאון גורמים ללוקה בהם לתחושה של יאוש וחוסר תקוה ולכן, ייתכן וחלק ממה שאת מביעה ומרגישה נובע גם מהדכאון. אני בהחלט חושבת שכדאי לך להעזר בטיפול נפשי מעבר לתרופות. לשם כך יש לפנות למרפאה לבריאות הנפש במקום מגורייך.מטרת הטיפול היא גם בדיקה של המשאבים הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשותך, גם "עשיית סדר ", גם תמיכה וגם סיוע בתהליך השיקומי. לסיום, הערה קטנה-גדולה וכאובה: הרפורמה בבריאות הנפש ממשיכה, מרפאת נתניה עומדת להסגר בינואר הקרוב וטיפול רגשי "חינמי" ארוך טווח הולך ומתרחק מאנשים הזקוקים לו. אשמח לסייע לך בבברור כתובת המרפאה, אם קיימת באזור מגורייך.