דיכאון

לגלית שלום רב! שלום שמי סיגל, אני בת 38, נשואה ללא ילידים, הייתי בשיקום ביפו מזה כשנה וחצי במועצת הפסיכולוגים בעבודה פקידותית, עבדתי ותפקדתי כיאות, הייתי מאוד מרוצה גם בהיבט החברתי והמקצועי , לאחר מכן הפנו אותי למפעל מוגן שלא התאים לכישורי כפקידה, לאט לאט הסתגרתי בבית והגעתי למצב של בלבול וחרדה לראות אנשים, תלושה מהמציאות, וריקנות, עד למצב שבלעתי 15 כדורים של סרוקוואל ופינו אותי לאישפוז כשבועיים. כיום אני נמצאת באישפוז יום ואני לוקחת 200 מ"ג סרוקוואל ו-150 פרימוניל מזה כ-3 שבועות, לצערי עדיין אינני מרגישה שיפור במצב הרוח, תלויה מאוד בבעלי, מרגישה בטחון רק במחיצת האנשים הקרובים אלי. רציתי לקבל את חוות דעת מנסיונך אולי טיפול תרופתי אחר שיוכל לעזור לי לחזור לתפקוד מלא ולשמחת חיים רציתי לציין שיש גם חוסר ריכוז בארגון הבית בצפייה בטלוויזיה ובקריאת ספרים. בתודה סיגל

סיגל שלום, הפערים בין הצרכים שלנו לבין מה שיש לעולם להציע לנו הופכים לעיתים לכל כך בלתי נסבלים עד כדי יאוש. מצבי יאוש ודכאון עלולים לגרום למחשבות ומעשים קיצוניים, כשלא תמיד המצב כל כך חמור כמו שהוא נחווה. אני מניחה שזה מה שקרה לפני האשפוז האחרון. אני מבינה מדברייך שהעבודה חשובה לך ואת מעוניינת להתפתח ולחוש עניין בה- משאלות מאוד לגיטימיות. הצעתי היא לפנות למוסד למחלקת שיקום במוסד לביטוח הלאומי על מנת להתחיל בתהליך אבחון, הכשרה והשמה. במידה ומסגרת זו לא נותנת לך את המענה הרצוי, ניתן לפנות לסל שיקום לצורך תעסוקה נתמכת. מעבר לכך, אולי יש מקום לחשוב על התפתחות וצמיחה אישית דרך חוגים בתוכנית עמיתים.