האם יש צורך בצנתור?

אני בן 76, סובל מיתר לחץ-דם, משקל עודף ו- PAF. מטופל ליתר לחץ דם בפנדיל וקונברטין, וביחס לפרפורים בריתמקס (ובנוסף גם בקארטייה). עקב חשד לאנגינה פקטוריס, הופניתי למיפוי לב עם תליום. המיפוי העלה כי יש איסכמיה הפיכה חלקית בדפנות הפוסריולטרליות והפוסריובזליות של החדר השמאלי (שהיה מעובה מעט), ושיש פרפוזיה תקינה לשאר הדפנות. שאלתי היא: האם במצבי זה יש צורך בצנתור? האם איסכמיה זו שכיחה/קלה לטיפול ביחס לאחרות? האם הצנתור אמור לפתור את הבעיה או שיש חשש שאזדקק לניתוח מעקפים בנוסף? מהו הסיכון לחולי PAF במעבר צנתור שכזה?

קשה להגיד. האיסכמיה, לפי המיפוי מערבת את אחד העורקים אך לא את העורק הקדמי היורד (הכי חשוב) ולכן לא חייבים צנתור. מאידך, אפ יש לך אנגינה ו/או קשיי נשימה במאמץ המיוחסים לכך שלא מגיע מספיק דם ללב - אולי אז, יש מקום לצנתור. את זה צריך לקבוע הרופא שלך. צריך גם לראות איך בוצע המיפוי - האם במאמ. והאם המאמץ היה משמעותי או רק עם הזרקת חומר (שזה יותר טוב לעיתים ממאמץ פיזי). וגם צריך לראות איך מתפקד הלב והאם היתה קליטה של חומר בראות 0בזמן המאמץ) והאם הלב גדל במאמץ (כביטוי לכך שהוא סובל) ובכלל להעריך את היכולת התפקודית שלך. לכן קשה לי להגיד ככה האם אתה צריך צנתור. אם מישהו התרשם שאתה כן צריך - זה לא שגוי. ואם משהו התרשם שאתה יכול להסתדר עם תרופות - גם זה לא שגוי תודהב על תשומת הלב