ניתוח לכריתת מעי בעקבות כוליטיס כיבית

שלום רב, לצערי השאלה עדיין אקטואלית... רציתי לדעת מהם ההבדלים בין כריתה של המעי הגס בניתוח פתוח, לבין כריתה בניתוח סגור (בעקבות כוליטיס כיבית קשה ב-20 ס"מ האחרונים במעי), האם ב-2 הניתוחים מוציאים סטומה דרך הבטן? איזה ניתוח נחשב כפחות מסוכן ומה ההבדלים במשך ההחלמה לאחר כל ניתוח? מה הניסיון בארץ בביצוע הניתוח הסגור (אני יודעת שיש רופא בשערי צדק שמבצע את הניתוח) ומה קורה כאשר מיתווספת פיסורה אנאלית למשוואה, האם לאחר ההחלמה היא לא מהווה גורם מפריע? מתנצלת מראש על מס' השאלות בתודה מראש שני

שני שלום, שולי שלום, אלצרטיב קוליטיס היא מחלת מעי דלקתית כרונית שלצערנו כיום אין לנו מושג מה גורם לה. באולצרטיב קוליטיס דלקת המעי מוגבלת רק למעי הגס, ואינה מערבת חלקים אחרים של מערכת העיכול, כגון מעי דק או איזור פי הטבעת, כפי שיש פעמים רבות במחלת קרוהן. לכן למעשה המחלה ניתנת לריפוי על ידי ניתוח בו כורתים את כל המעי הגס. הבעיה היא שלמעי הגס יש תפקיד, ליצור את היציאה המוצקה, וללא מעי גס יש מספר יציאות ביום (בממוצע 6 יציאות) לכל החיים. מסיבה זו, איננו מציעים ניתוח לכל חולה עם קוליטיס, ומי שאיכות חייו טובה תחת טיפול תרופתי (ואינו תלוי בסטרואידים לטווח ארוך) לרוב אינו זקוק לניתוח. ישנן 2 אינדיקציות עיקריות לניתוח באולצרטיב קוליטיס. הראשונה היא מחלה שאינה נשלטת היטב בטיפול תרופתי, ואינה מאפשרת איכות חיים טובה. בחולים אלו, איכות החיים לאחר ניתוח פאוץ' עם מספר יציאות ליום טובה יחסית לשלשול קבוע של קוליטיס, ובעקרון נרפאים מהסימפטומים האחרים של המחלה כגון כאבי בטן, חוסר תאבון, ירידה במשקל, עייפות וחוסר כח, כאבי פרקים אם יש, וכד'. אציין כי יותר נדיר שלא מצליחים להשתלט על מחלה הכוללת 20 ס"מ של מעי גס בלבד, אבל זה יכול להיות. מחלת אולצרטיב קוליטיס כרונית מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סרטן של המעי הגס, ומסיבה זו נהוג לבדוק את המעי הגס באופן תקופתי ולקחת ביופסיות מהמעי, על מנת לנסות לזהות שינויים טרום סרטניים, בכדי לנסות ולטפל במחלה כירורגית לפני שנוצרים גידולים סרטניים. אם יש שינויים טרום סרטניים כאלו, זו אינדיקציה לניתוח לכריתת המעי הגס והרקטום בכדי למנוע התפתחות גידול, גם אם המחלה שקטה יחסית ואיכות החיים טובה. בניתוח לטיפול באולצרטיב קוליטיס כורתים את כל המעי הגס והרקטום, ובכך למעשה מסלקים את כל הרקמה החולה. בשלב זה ישנן 2 אפשרויות. אחת היא לסגור את איזור פי הטבעת, ולהוציא את קצה המעי הדק שנשאר דרך פתח בדופן הבטן לסטומה קבועה, המתנקזת לשקית. רבים רואים בחיים עם סטומה קבועה כדבר שפוגע באיכות החיים ובדימוי הגוף, למרות שסטומה כמעט ואינה מגבילה את הפעילות היומימית, ואיכות החיים טובה בהרבה מאשר חיים עם קוליטיס פעילה. אפשרות שניה היא ליצור מקצה המעי הדק פאוץ', שהוא מעין מיכל ממעי דק, ואותו מחברים לפי הטבעת. מדובר בניתוח גדול ומורכב יותר, וכרוך בשעור מסויים של סיבוכים גם בידיים מיומנות, אבל בסה"כ 90-95% מהחולים מרוצים מאיכות חייהם לאחר הניתוח, ואינם נזקקים לסטומה קבועה. לחולים עם פאוץ' יש בממוצע כ 6 יציאות ביום (לחלק יותר ולחלק פחות), והשליטה ביציאות בדרך כלל טובה. רוב החולים הצעירים בוחרים בסופו של דבר באפשרות זו. ניתן לבצע את הניתוח בטכניקה פתוחה, על ידי פתיחת הבטן, וזו הדרך הנפוצה יותר לביצוע הניתוח בארץ ובעולם. ישנם מספר כירורגים בארץ בעלי ידע ונסיון בביצוע ניתוחים אלו, כולל בירושלים (שערי צדק והדסה), חיפה, ומספר בתי חולים באיזור תל אביב, כולל אנו בתל השומר.ובחולים נבחרים המתאימים לכך ניתן לבצע את הניתוח בטכניקה לפרוסקופית (או לפרוסקופית עם פתיחה קטנה של דופן הבטן). ההבדל העיקרי בין השיטות הוא קוסמטי- החתכים והצלקות קטנים יותר, ולעיתים גם משך ההתאוששות מהניתוח קצר יותר (בעיקר משך הזמן עד לחזרה לפעילות יומיומית רגילה), אך אין הבדל משמעותי בשיעור ההצלחה או בשיעור הסיבוכים, ולכן לא ניתן לומר שגישה מסויימת יותר בטוחה מהגישה האחרת. הניתוח הלפרוסקופי מבוצע גם על ידנו בתל השומר (למי שמתאים לכך). לעיתים גם כשמבוצע פאוץ' מבצעים באופן זמני סטומה עד שהחיבורים מחלימים היטב, ולאחר מספר חודשים סוגרים אותה. ההחלטה אם לבצע סטומה זמנית תלויה במידה רבה במידת פעילות המחלה, מצבך הכללי, התרופות שאת מקבלת, העדפת הכירורג המטפל, ומהלך הניתוח, אולם אינה תלויה בטכניקה פתוחה או לפרוסקופית. לגבי פיסורה בפי הטבעת- כדאי שכירורג מנוסה בתחום זה יבדוק וישקול האם יש סיכוי שהיא מרמזת שמחלתך היא בעצם מחלת קרוהן או שזו רק פיסורה כתוצאה משלשולים. אם יש חשד למחלת קרוהן, זה כן מסבך את השיקולים, ואם זו רק פיסורה הקשורה בשלשולים זה פחות בעיה (אך אולי יטה את הכף לכוון יצירת סטומה זמנית, ובזמן זה הפיסורה תרפא). בהצלחה.