טיפול בפיסטולה רקטואנאלית .

שני רופאים מתיחסים לאותה בעיה בשתי צורות:האחד מציע ניתוח בשלבים,השני-דבק ביולוגי.האם יש הכרח לבצע ניתוח?האם טיפול בדבק ביולוגי הוא פשוט הימור לא מסוכן,כשברוב המקרים צפוי להיות נתון לכשלון.שני הרופאים מאותו בית חולים ,משתי מחלקות נפרדות,בתל אביב.האם קיימת יריבות מקצועית בין שניהם על חשבון החולים? שמחתי לראות פורום נוסף,שלך,שהיום גליתי אותו.אולי בעזרתך תפתר הבעיה שלי,וההתלבטות,והתסכול.כי זה סיפור שנמשך כ10 שנים,עם החמרה בשנה האחרונה-דימום,נפיחות,הפרשה מוגלתית.מצפה לתשובתך.תודה.

רן שלום, פעמים רבות ברפואה יש יותר מפתרון אחד נכון לבעיה רפואית מסויימת, וניתן לבחור בין מספר אפשרויות. לעיתים לכירורג מסויים יש נסיון רב יותר או טוב יותר בטכניקה מסויימת, בעוד אחר מנוסה יותר הטכניקה אחרת, ואין בכך שום דבר אישי. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. "ניתוח בשני שלבים" היא טכניקה אחרת, בה חותכים חלק מהשריר (או מניחים חוט שעם הזמן חותך חלק מהשריר), נותנים לקטע הראשון להרפא, ואח"כ מבצעים ניתוח שני בו חותכים את שארית השריר, כמו בפיסטולה שאינה מכילה שריר רב. טכניקה זו דורשת פרק זמן של מספר שבועות בין השלבים ויכולה להיות כרוכה בסיכון מעט גבוה יותר לפגיעה ביכולת השליטה. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה, ללא סיכון לפגיעה בשליטה, ושעור סיבוכים נמוך מאד. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני (בנסיוננו- סביב 50%), אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר מרקמת מעי של חיה (ונקרא סרג'יסיס), והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. לגבי דבק ביולוגי, יש כיום מחקר רפואי המתבצע בבתי החולים העמק ותל השומר, במסגרתו ניתן הדבק בחינם. אם תהיה מעוניין תוכל לפנות למרפאתי בתל השומר, או לג'יהאן, מרכזת המחקר, בטל 054-2228993