שאלות לגבי ניתוח

שלום רב, כבר לפני שנה (מאי 2005) גילה כירורג טחורים מסוג 2 בפי הטבעת. הרופא ביצע תהליך של קשירה בשלושה סבבים, אך בעיית הדימום במתן צואה לא נפתרה. בתוך כך בוצעה לי בדיקת סיגמודוסקופיה שלא מצאה דבר פרט לטחורים. לאחר מכן הופניתי לכירורג אחר. אצלו המשכתי בטיפול שמרני שכלל נפדיפין, פוליקוטן, פרפין וקונסיל. במהלך הטיפול השמרני התגלתה גם פיסורה ולאחר מספר חודשים שבהם הבעיה לא נפתרה, ביצע הכירורג גם מספר צריבות על ידי ארגנטום. לאחר מספר עליות וירידות הבעיה לא נפתרה והשבוע לאחר שנמצאה פיסורה אחורית עם ריקמה גיפרגראנולאטיבי, אמר לי הרופא כי הוא "נכנע" ושהוא ממליץ לי על ניתוח שנקרא lat internal cphincterotomy. אבקש לדעת, האם לא ניתן לפתור את הבעיה במימוש כל האופציה השמרנית? האם הניתוח הוא בלתי נמנע? באיזה ניתוח מדובר, כיצד הוא מתבצע ומה קצב ההחלמה? האם קיימת סכנה בביצוע הניתוח המדובר? עזור לי, אני מיואש! (למעלה משנה של דימום במתן צואה... ובנוסף גם צרות רפואיות אחרות...) תודה ענקית מראש!!!

יוסי שלום, פיסורה (כמו גם טחורים) היא בעיה המקפחת את איכות החיים, אך אינה מסוכנת, ולכן האינדיקציה לניתוח היא הסבל שאתה חש, ורק אתה יכול לומר מתי הסבל הזה מצדיק מבחינתך טיפול ניתוחי. יש אנשים שמעוניינים למצות כל טיפול לא ניתוחי אפשרי, ואחרים שמעוניינים לפתור את בעיית הפיסורה מהר ככל האפשר באתמצעות ניתוח, ואין בנושא זה דרך נכונה ולא נכונה. כשאתה חש שזה מפריע לך מספיק בכדי לעבור ניתוח- זה הזמן לעשות זאת. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. גם שלשול לעיתים תכופות יכול לפגוע בעור פי הטבעת. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום כולל קונסיל, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין ופגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, ויש להקפיד למרוח אותן מספר פעמים ביום לפי הנחיות הרופא המטפל. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם יש סבל ניכר- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מסוג Lateral internal sphincterotomy, שהוא הניתוח הנפוץ והמקובל לפיסורה, מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. מדובר בניתוח עם שעור הצלחה גבוה ושעור סיבוכים נמוך, וההתאוששות ממנו בד"כ די מהירה. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.