אי-שליטה על הסוגרים
דיון מתוך פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה
אני ילידת 1967. נולדתי עם איטמות פי הטבעת ובגיל שנה וחצי עברתי ניתוח שחזור של פי הטבעת. אין לי שרירים רצוניים במקום וקיים רק השריר הבלתי-רצוני. בנוסף אני סובלת מסימפטום המעי הרגיז, קיימת רגישות גנטית במשפחה בנוגע למע' העיכול ואצלי כל העניין מוקצן יותר. כל ילדותי סבלתי מתופעות של שלשולים בתדירות גבוהה וכמובן בריחת צואה גם כשהמצב היה תקין. עצירות - כמעט ולא היתה לי. בבגרות המצב השתפר מאד, אך הרגישות של מע' העיכול ניכרת תמיד (אפילו בחילופי מזג אויר...). מזה כשלוש שנים המצב השתפר פלאים וזאת לאחר שהפסקתי לאכול עוף ובשר. התחלתי "להנות" מיציאות פחות או יותר קבועות וטובות, כך שאפשרו לי אפילו שליטה מסוימת בעניין. בשנה האחרונה התחלתי לסבול מתופעות של צואה משחתית עם נפיחויות בבטן. בבדיקות דם, שתן וצואה לא נמצא דבר. ולאחר שחידשתי שימוש ב"אגיוקור" המצב השתפר. זאת רק למשך כשלושה חודשים. כעת ומזה כחודשיים חזר המצב לקדמותו - הצואה משחתית ויש לי יציאות 24 שעות ביממה... כל הזמן הצואה "זולגת" החוצה טיפין טיפין (אני יכולה לעשות שימוש בגליל נייר שלם בשעתיים...). כל זה למרות שאני מקפידה על תזונה נכונה ואני לא "הרפתקנית קולינארית". אני לא עושה שימוש סדיר בתרופות כלשהן. אודה על עצתך.
שלום רב, מום מולד מהסוג שאת מתארת, הנקרא "איפרפורייטד אנוס", אכן מלווה פעמים רבות בפגיעה בהתפתחות שרירי הסוגרים, ובתחושה ירודה באיזור פי הטבעת המקשה על זיהוי צורך להתרוקנות בזמן. יציאות משחתיות יכולות ללא ספק לפגוע בשליטה, ופעמים רבות אנו מוסיפים במטופלים אלו גם תרופות נגד שלשול כגון אימודיום, בנוסף לתוסף סיבים כגון אגיוקור, אולם חשוב לבצע מהלך כגה תחת הכוונה רפואית צמודה. מבחינת אפשרויות כירורגיות לשיפור השליטה, האפשרות העיקרית שניתן להציע היא השתלת סוגר תותב סביב פי הטבעת, שיכול פעמים רבות לשפר את איכות החיים, אולם חשוב להבין שמדובר בניתוח לא קטן ולא נטול סיכונים.