התלבטות לגבי ניתוח

שלום ד"ר, אני בדיוק בשלב שבו אני צריכה להחליט אם לעבור את ניתוח הפיסורה או להמשיך לטפל בנפידיפן ופגלקס כל החיים. כל עוד אני מטפלת בשניהם - הפיסורה נעלמת כלא היתה. ברגע שאני מפסיקה, ולו ליום אחד - הכל חוזר. הרופא נמנע מלהמליץ ורק אמר שזה פונקציה של כמה שאני סובלת ושההחלטה היא שלי. ואני כמובן מקבלת ומבינה את תשובתו. שאלתי אליך היא - מניסיונך - בכמה אחוזים מהמקרים נצפתה הבעיה של אי השליטה בסוגרים? בכמה אחוזים ניתן לומר שיש שביעות רצון מלאה מהניתוח ? בפורומים כתוב שההצלחה היא של 95%, יחד עם זאת - כשאני קוראת את כל התכתובות בפורום הזה, ואת הבעיות שאנשים מתארים אחרי הניתוח - עולה בי חשש רב. אשמח לקבל איזה מושג על אחוזי ההצלחה ושביעות הרצון.

שריקי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. סיכויי ההצלחה בריפוי הפיסורה לאחר הניתוח הם אכן סביב 95%, ויש הטיה מסויימת בחיפוש בפורומים באינטרנט, מאחר שאלו שנרפאו לחלוטים לרוב אינם נכנסים לפורום לציין את זה, ולעומת זאת אלו המועטים שממשיכים לסבול מבעיות כאלו ואחרות מחפשים (בצדק) מזור לסבלם ושואלים בפורומים השונים. בכ 5% הפיסורה לא מחלימה לאחר ניתוח פשוט לחיתוך שריר הסוגר הפנימי, ואז ניתן להציע ניתוחים יותר גדולים לריפויה. כאשר הניתוח מבוצע נכון בידיים מיומנות, שיעור הירידה ביכולת השליטה נמוך מאד, בטווח של אחוזים בודדים, וגם אז, מדובר לרוב בירידה קלה ביכולת השליטה, ולא באיבוד שליטה מוחלט. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.