כאבים באזור הפנימי של פי הטבעת בעת יציאה

מזה כשבוע וחצי-שבועיים שאני סובל מכאבים מייסרים בשעה שהצואה מתקרבת לאזור פי הטבעת ונמצאת בדרכה החוצה. אני מרגיש כאילו תוקעים לי עשרות מחטים באזור הפנימי של פי הטבעת ומפאת הכאב אני כאילו מעדיף של לחרבן (סליחה על הבוטות). אף על פי כן ולמרות הכאב המענה אני לא מוותר לעצמי ומחרבן. הרופא ביחידה שלי רשם לי את התרופה פרוקטו-גליבנול ואני משתמש בה, אמנם לא בקביעות, והיא לא עוזרת לי. הסיבה שאני לא משתמש בתרופה בקביעות היא מפני שאני לא מצליח להחדיר את מקל מספיק עמוק, ולכן רוב המשחה נמרחת מחוץ או ממש בפתח פי הטבעת, דבר שלא מקל על הכאב. ברצוני להוסיף כי 4-5 ימים לאחר שהתחילו הכאבים, הבחנתי בדם (אדום) בעת שניגבתי את פי הטבעת לאחר יציאה. מאז לא הבחנתי בדם. ברצוני לדעת האם מדובר בטחורים? לאיזה רופא מומחה עלי הפנייה על מנת שיאבחן את הבעיה? האם פרק זמן של שבוע וחצי-שבועיים הוא מספיק זמן לבקש הפנייה לרופא מומחה?

שלום רב, לצערי אני יכול לא יהיה אחראי מצידי לקבוע מתאור באינטרנט בלבד ללא בדיקה, ולכן איני יכול לומר חד משמעית אם מדובר בפיסורה, טחורים, או בעיה אחרת בפי הטבעת. אם אכן מדובר בפיסורה, מומלץ להשתמש במשחת ניפדיפין, שהיא משחת מרשם הניתנת על ידי רופא. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. גמר חתימה טובה קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לחייל שלום, לצערי בטעות שלחתי אליך תשובה שיועדה לשאלה אחרת הדומה מאד לשאלתך. התשובה נכונה גם לגביך, למטע העובדה שתלונותיך אכן מחשידות מאד לפיסורה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מדובר בבעיה של איכות חיים, ולא בבעיה מסוכנת, ולכן אין באפשרותי לקבוע את פרק הזמן המספק לפניה לרופא מומחה.