פיסורה- בעיה רצינית.

היי, אני חייל, לפני שהתגייסתי הרופא איבחן שיש לי סדק בפי הטבעת וטונוס מוגבר מאוד. אכן טיפלתי במצב באמבטיות ישיבה והמצב השתפר התגייסתי לצהל אך מכיוון שבצבא אין שום אפשרות לעשות אמבטיות ולשים את המשחות המצב החמיר והכאבים והדימום היו בלתי נסבלים. היום אני יושב בבית כבר 3 שבועות ומחכה לתור לרופא שיקבע אם לנתח או לא. איני רוצה ניתוח ד"ר אני מאמין שבעזרת טיפול שמרני ואמבטיות כל יום אוכל רך והמשחה שרקחו לי בבית המרקחת המצב יכול לעבור ולהשתפר. שאלתי אליך היא: האם הצבא לדעתך יבין את המצב ויוציא אותי כל יום הביתה לשם המשך הטיפול? האם זה מקובל שבמצבים כאלה אדם צריך לשמור על הטיפול השמרני כדי להבריא? ובמשך מה חודשים אני אמור לשמור בכזו הדיקות על המצב כדי שהוא ישתפר? תודה רבה על ההתיחסות. ירין.

ירין שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. איני חלק מהמערכת הצבאית ואין לי מושג היכן אתה משרת ומה תנאי שירותך, ולכן אין באפשרותי לומר לך אם הצבא יתחשב במצבך או לא. בעיקרון, פיסורה היא בעיה של איכות חיים, ולכן מבחינה רפואית זו כמעט אף פעם לא בעיה המחייבת ניתוח. יש לפיסורה פתרון ניתוחי טוב, שמטרתו לשפר את איכות החיים, אבל אתה צריך להחליט אם אתה מעוניין בו. אם הטיפול השמרני עוזר, נהוג להמשיך טיפול בניפדיפין למשך 6 שבועות ואז לנסות להפסיקו. מומלץ לשמור על ריכוך יציאות לטווח ארוך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.