פציאה בפי הטבעת ?

שלום, קיימתי יחסי מין אנאלים, כשלפתע הרגשתי כאב עז והפסקנו את המשגל. במהלך היום יום אין לי שום כאבים (לעיתים תחושת גירוד קלה), אולם בזמן היצאה אני חשה בכאבים חדים, בד"כ קלים - לפעמים חזקים יותר (בעיקר במקרים של צואה קשה), ובד"כ נשארים סימני דם קלים על נייר הטואלט (אין טיפטוף של דם לאסלה - ואחרי מספר ניגובים כבר לא מופיעים סימני דם על הנייר). הסימפוטמים הנ"ל נמשכים כבר חודש, ואני לא רואה סימן שהם הולכים ולהסתיים. אני מנסה להתאפק, ובד"כ אחריי יומיים של התאפקות היציאה הבאה היא כמעט ללא כאבים וללא דימום, אולם זה חוזר מהר מאוד כשאני מפסיקה לנסות להתאפק. מה אפשר לעשות? - אני מעדיפה לנסות טיפולים עצמאיים ולראות רופא רק אם אין ברירה אחרת. כמה זמן יכול לקחת לדבר כזה להחלים ? תודה.

איילת שלום, תאורך מחשיד לכך שנוצר בפי הטבעת חתך עורי הנקרא פיסורה, וגורם לכאב ניכר בעיקר בזמן היציאות. ישנן גם סיבות אפשריות נוספות לכאב מסוג זה, ולכן מומלץ מאד להבדק על ידי קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. הטיפול העיקרי שהייתי ממליץ עליו הוא הקפדה על ריכוך היציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן לרכוש תוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום ללא מרשם), ושתיה מרובה, ולהשתדל דוקא להמנע מעצירות ומהתאפקות. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור, אך גם סיבות אחרות הגורמות לטראומה מקומית יכולות לגרום לפיסורה. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.