פיסורה וחששות אחרים

שלום רב, אנוכי בת 31 אחרי 2 הריונות. במהלך הריון 2 יציאות קשות ביותר (עקב אי הקפדה על שתייה) והתפחות 2 פיסורות לאחר הריון (לפי אבחנת פרוקטולוג). מטופלת טיפול שמרני: ניפידיפין, דיאטה עתירת סיבים+שתיה מרובה, קונסיל. כיום מצב טוב כמעט ללא כאבים ביציאות, דימומים נקודתיים בלבד (לאחר היציאות). שאלותיי הן כדלקמן: 1. מעולם לא סבלתי מעצירות ללא הקפדה על דיאטה עתירת סיבים. מדוע מצב היציאות שלי לא חוזר למצב שלפני התחלת העצירות, מדוע למעשה המצב הוא בלתי הפיך וחובה להקפיד על כל הדברים על מנת שתהיינה יציאות רכות? 2. מבחינתי אני יכולה להמשיך לחיות באופן זה עם הפיסורות (הרי בכל מקרה, לפי מה שאני רואה וחווה, אצטרך להקפיד על דיאטה וכו' וכו') האם אתה סבור שניתן להמשיך לחיות כך ללא התערבות ניתוחית או התערבות אחרת? 3. אין הסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס (היה דוד עם סרטן הערמונית), למרות זאת האם עליי להיות עם יד על הדופק ולחשוש שמא השינוי ביציאות מצביע על מחלה מסוג זה? לציין כי באחת היציאות היתה הפרשה דמית (כמו מוקוס בצבע אדום חום). בתודה מראש נעמה

נעמה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב החיים העמוסים. תוסף סיבים על בסיס פסיליום כגון קונסיל הוא תכשיר טבעוני וניתן לקחת אותו לתקופות ארוכות ללא בעיה וללא התמכרות של המעי. קשה לומר אם ומדוע השתנו היציאות הטבעיות שלך, אם אם יש לך פיסורה, ושמירה על תזונה עשירה בסיבים שומרת על הפיסורה שקטה, מומלץ להמשיך בתזונה זו. פיסורה היא בעיה של איכות חיים בלבד, ואם את לא סובלת במידה שתצדיק התערבות נוספת, אין מקום להתערבות כזו. נדיר שמישהי בת 31 וללא סיפור משפחתי של גידולי מעי תפתח גידול במעי הגס בגיל זה, אבל בכל זאת אנו ממליצים לכל מי שיש לו ארועים של דימום לעבור בדיקה כלשהי של המעי הגס, ולפי הנתונים שציינת סביר שניתן להסתפק אצלך בבדיקה חלקית כגון רקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה (סיגמואידוסקופיה). פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.