בן 5.5 שעושה קקי במכנסיים לעיתים קרובות

בני יהיה בן 6 בקיץ. קורה די הרבה שבורח לו קקי במכנסיים כשהוא נמצא בגן. אנחנו מאוד מודאגים. רופאת הילדים שלנו אומרת שאם זה לא קורה כל הזמן וכל יום, אין מדובר בבעיה רפואית. בערך בגיל שנה סבל מפיסורה ולכל אורך הדרך סובל מקושי הקשור ביציאות - עצירויות ועוד. לפעמים הצואה יוצאת בגודל (היקף) ענק ואני תמיד תוהה איך ייתכן שהיקף כזה ענק יוצא מילד כל כך קטן (זה לא מעכשיו, כבר לפני שנים). אף רופא לא מתייחס לנושא ברצינות, כאילו התופעה תחלוף. אף אחד לא מבין שזה פוגע באיכות חיים של הילד, בביטחון העצמי שלו בצורה שלא ניתנת כבר לתיקון לדעתי. מה יכולה להיות הסיבה לכך שהקקי בורח לו? בעבר שלו גם בעיה של בריחת שתן, אך ניתוח של הרחבת השופכה פתרה את הבעיה וכיום רק מדי כמה שבועות בורח לו פיפי מתוך שינה. אנחנו לא יודעים לאן לפנות כבר והבעיה כבר הפכה להיות לנושא מרכזי במשפחה ובגן. אתמול התקשרו אלינו לומר שיש לו ריח נוראי ושצריך לבוא לקחת אותו... לדברי בני הבנתי שזה קרה כבר בבוקר ורק סביב שתיים בצהריים קראו לנו. אתה יכול לתאר לעצמך מה זה עושה מבחינתו מול החברים שלו... ומול הגננות... אנא עזרתך בפתרון הבעיה או מציאת מומחה שיוכל לבדוק את בני בעדינות רבה ואולי להציע לנו סוף סוף פתרון שיפסיק את הבעיה. בתודה וסליחה על אורך השאלה. אמא מודאגת מאוד

לאמא המודאגת שלום דאגתך מאד מובנת לי וחשיבות הטיפול הנכון בדבר ברורה. יחד עם זאת, איני כירורג ילדים, ואין לי נסיון בטיפול בבעיות כגון אלו בגיל זה. אומר רק שאם אכן הבעיה קורית רק לסרוגין, סביר שלא מדובר בבעיה ביכולת השליטה הפיזית, ויתכן שיש גם מרכיב התנהגותי הדורש התייחסות. מציע לנסות לפנות למומחה לגסטרו ילדים.

שלום לך אמא יקרה, בני כיום בן 14, וכשקראתי את הודעתך, החזרת אותי אחורנית שמונה שנים תמימות. כאילו את זו אני הכותבת. לבני היתה בדיוק אותה הבעיה, גם אצלינו הפכה הבעיה לבעיה משפחתית מדוברת בכל מיפגש ועם כל אחד. זה היה סיוט מתמשך, הוצאנו הון על פסיכולוגים, הרבה דמעות שפכתי, ניסיתי בטוב, ניסיתי ברע, הכל. ולצערי, אין לי פיתרון אליך, מלבד השתתפות בתיסכוליך, אבל יש אור בקצה המנהרה, זה עובר. עם הגיל. מידי פעם, נאלצתי לעשות לו חוקנים על מנת "לשחרר" את בטנו הנפוחה, ועל מנת להרגיע את דאגתי. ואת יודעת מה? אני חושבת שהחוקן הוא מה שעזר אולי בסופו של דבר, כי הילד כ"כ לא רצה לעשות חוקן, שהעדיף לעשות באסלה. הבעיה היא נפשית (הפסיכולוגים כאמור לא עזרו, רק הזמן עשה את שלו.) ההפרעה היא התנהגותית כפי שכתב לך ד"ר עודד. (הוא צודק) אל תחפשי אשמים, קבלי זאת כעובדה. הביני ששום ילד לא מושלם, לכל ילד בעיה מישלו. ושוב, זה עובר עם הגיל. אצל בני, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, זה עבר איפשהוא בסביבות גיל תשע או עשר. כן, כן, היו מצבים שאפילו הייתי מוצאת צואה מיתחת למיטה, מאחורי הספה, ושלא תדעי. היום הכל מאחורי. הבן תלמיד מעולה, לומד בכיתת מצוינות, מקובל בחברה, פעיל ספורטיבית, ואהוב על מוריו וחבריו. מקווה שקצת הרגעתי אותך. רונית.