שאלה

מאיזה גיל יש סרטן השד?..יכול להיות לילדה בת 14?..כיצד הוא נוצר?.

שלום חן, גיל 14 הוא גיל צעיר לחלות בסרטן שד. גורמי הסיכון לחלות בסרון השד מובאים מטה לעיונך:- גורמי סיכון לסרטן השד גורמי סיכון הם אותן תכונות או הרגלים הניתנים לעתים לזיהוי, אשר גורמים לכך שאנשים מסוימים יהיו חשופים יותר, או פחות, למחלה מסוימת. הגדרת גורמי סיכון מיועדת להבין את סיבות המחלה, הדרכים למניעתה ולריפויה, ולסייע באבחון האיש או האישה העלולים לחלות במחלה מסוימת. במקרה של סרטן השד, למרות שכבר זוהו מספר גורמי סיכון טרם נמצאו הקשרים מוכחים בוודאות . למעשה לאחר בדיקת הרקע של כ- % 70 ממקרי סרטן השד נראה שלא ניתן לזהות אצלם גורמי סיכון מוכרים. עובדה זו חשובה משתי סיבות : מצד אחד , מתן משקל יתר לגורמי הסיכון עלול להכניס אותך לחרדה ומתח מיותרים. אך מצד שני, אם אינך יודעת לזהות גורמי סיכון מוכרים את עלולה להיכנס לשאננות יתר. סרטן היא מחלה הנובעת משינויים בגנים - מוטציות. חלק מהמוטציות עוברות בתורשה , וחלק גדול ( כ- % 70 ) מהמוטציות מתפתחות במשך השנים ללא קשר לתורשה. רופאים נוהגים לחלק את מקרי סרטן השד לשלוש קבוצות - - הקבוצה הראשונה והנפוצה ביותר היא של סרטן שד אקראי (ספורדי ) אליה משויכות כ- % 70 מהנשים שחלו בסרטן שד מבלי שתהיה במשפחה היסטוריה של המחלה. - הקבוצה השניה מתייחסת לסרטן שד תורשתי, כלומר סרטן שד הנוצר כתוצאה מגן פגום העובר בתורשה במשפחה מדור לדור. לקבוצה זו משתייכים כ % 15 - % 10 ממקרי סרטן השד. - הקבוצה השלישית נפוצה יותר מזו של סרטן השד התורשתי והיא נקראת סרטן שד פוליגמי, או משפחתי. חשוב לזכור שככל שעולה גילה של האישה גדלים גם סיכוייה לחלות בסרטן השד וכאשר באים להעריך את רמת הסיכון יש לקחת בחשבון גם את גורם הגיל. על פי נתוני היחידה לרישום סרטן במשרד הבריאות, הסיכון המצטבר בישראל ללקות בסרטן השד עד גיל 75 הוא כ- 9% לנשים יהודיות ו כ- 3% לנשים לא יהודיות. הסיכון ללקות בסרטן השד עד גיל 85 הוא כ- 12% לנשים יהודיות ו כ- 4% לנשים לא יהודיות. מתחילת שנות ה- 90 ועד סוף שנת 2000 אובחנו בישראל 500 ,26 נשים כחולות בסרטן השד בזמן כלשהו בחייהן. בשנים מסוימות מספר הנשים החולות הגדול ביותר היה בקרב נשים בנות 65-74. בשנים האחרונות ניתן להבחין בעליה במספר הנשים שחלו בסרטן שד בגילאים 49 - 40. את גורמי הסיכון המוכרים כיום ניתן לסווג ל: השתייכות קבוצתית - · גורמים משפחתיים · גורמי תורשה · מוצא אתני גורמי סביבה - · הורמונים ( גלולות למניעת הריון, טיפול הורמונלי חלופי, טיפולי פוריות ) · קרינה · חשיפה לכימיקלים ורעלים · סגנון חיים ( תזונה, פעילות גופנית, אלכוהול ) השתייכות קבוצתית - גורמים משפחתיים על קבוצה זו נמנות חולות אשר במשפחתן ארעו מספר מקרי סרטן שד אך לא זוהה אצלם גן פגום העובר בתורשה מדור לדור. נשים בקבוצה זו נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות מאשר כלל הנשים, אך בסיכון קטן יותר מהנשים אצלן התגלה גן פגום העובר בתורשה. קיימים מספר הסברים לסרטן שד פוליגמי - משפחתי שאינו נובע מגורם תורשתי, כפי שניתן ללמוד מהדוגמאות הבאות: - חשיפה שווה של כל בני המשפחה לגורם סביבתי מסרטן כלשהו - למשל קירבה למפעל כימיקלים. - קיום אפשרי של מוטציה בגן, לאו דווקא סרטנית, אשר גורמת לאישה מסוימת להיות פגיעה במיוחד להשפעות סביבתיות מסרטנות, למשל מזון עתיר שומנים. לדוגמא : אם התזונה שלך ושל אחיותיך ובנות הדוד שלך היתה תמיד מבוססת על צריכת שומנים יתכן מאד שתמצאי כי מספר בנות המשפחה חלו בסרטן השד. השתייכות קבוצתית - גורמי תורשה כ % 15 - % 10 ממקרי סרטן השד נמנים על קטגוריה זו. במקרים אלו, הגן הפגום עובר בתורשה מהאב ו\או מהאם וקיים סיכון של 50 - 50 שאותו גן פגום יועבר גם לדור הבא. בדיקה המבוצעת לאבחון גנטי יכולה במקרים רבים לאתר את הגן הפגום אך גם השאלה מה לעשות עם המידע המתקבל כתוצאה מהאבחון ואיך לנהוג מהווה בעיה בפני עצמה. הנושא נדון במפורט בפרקים על סרטן שד תורשתי ועל בדיקות גנטיות באתר העמותה. השתייכות קבוצתית - מוצא אתני ישנן קבוצות אתניות מסוימות בהן אובחנו נשים רבות כחולות סרטן שד, יותר מאשר בקבוצות אתניות אחרות. בישראל נשים לא יהודיות חולות פחות מנשים יהודיות ( למרות שיש מגמת עליה במספר מקרי סרטן השד גם אצלן ). גם בקרב הנשים היהודיות קיימים פערים בשיעורי התחלואה בסרטן שד, והנשים ממוצא אירופאי-אמריקאי מובילות במספר החולות. שיעור החולות בקרב נשים ילידות הארץ ("צבריות") דומה לזה של נשים שמוצאן מאירופה-אמריקה או מאסיה-אפריקה. סיבות אפשריות להבדלים בין הקבוצות האתניות השונות הן: מטבוליזם שונה של האסטרוגן אצל הנשים בקבוצות השונות, מידת החשיפה לגורמים מסרטנים ( רמת חיים ), רמת השומנים בתזונה, וכן גורמים אחרים אותם אין החוקרים יכולים להסביר בשלב זה ואין להם הוכחות מדעיות. גורמי סביבה - ההנחה המקובלת היום היא שסרטן נוצר משילוב של גנים העוברים מוטציה וגורמים סביבתיים מסרטנים אשר מפעילים אותה. גנים אינם מתקיימים בבידוד, הם פועלים בקשר עם סביבתם וזו מכילה לעתים קרובות קרצינוגנים (גורמים מסרטנים) - מולקולות המכילות מוטציות די.אנ.איי. נוספות. גם אם קיבלנו מוטצית גנים בתורשה תידרש השפעת גורמים חיצוניים נוספים כדי לגרום לכך שהמוטציה "תצא מן הכוח אל הפועל" וייווצר סרטן. גורמים סביבתיים רבים טרם זוהו בבירור בשלב זה כמו שגם טרם אובחן אצל אילו נשים רמת הפגיעות להשפעת הגורמים הסביבתיים עלולה להיות גבוהה יותר. בהקשר לסרטן השד נחקר הקשר בין הופעת המחלה לתזונה, לצריכת אלכוהול, לשימוש בתרופות הורמונליות, ולחשיפה לחומרי הדברה וגלים אלקטרומגנטיים. הורמונים - גלולות למניעת הריון בשלבים המוקדמים של השימוש בגלולות למניעת הריון נראה היה כי הגלולה אכן תורמת לסיכון מוגבר לשבץ, במיוחד בשילוב עם עישון . לעומת זאת שימוש בגלולה הוכח כמפחית סיכון לסרטן השחלות. הנחת היסוד שהייתה נפוצה במשך שנים רבות טענה שלאחר 10 שנים של שימוש בגלולה רמת הסיכון של האישה לחלות בסרטן השד גבוהה יותר. ממצאי המחקרים הקיימים בנושא זה מראים על תוצאות סותרות, ויתכן והסיבה לכך הם השינויים הרבים שעברו במהלך השנים גם מרכיבי הגלולה וגם המינון לשימוש בה . משום כך אין הממצאים המוקדמים לגבי הקשר בין גלולות וסרטן שד נכונים בהכרח למצב כיום. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת דרום קליפורניה מסיק שהגורם המשפיע על רמת הסיכון הוא המספר המצטבר של חודשי השימוש בגלולה , כ- % 4 לשנת שימוש בגלולה. כלומר לאישה אשר השתמשה בגלולה במשך 10 שנים היה סיכון גדול ב- % 38 לחלות בסרטן השד מאשר לנשים שלא לקחו את הגלולה. כאשר באים להחליט אם להשתמש בגלולה או לא צריך להעמיד רמת סיכון זו ושיקולי סיכון נוספים (דוגמת היסטוריה משפחתית) כנגד הנוחות והיעילות של השימוש בגלולה. בישראל נכללות גלולות למניעת הריון ברשימת המסרטנים הוודאיים שפורסמה על ידי משרד הבריאות בסוף שנת 2000 . טיפול הורמונלי חלופי מטרת השימוש בהורמונים כטיפול חלופי לאחר הפסקת המחזור היא להביא להקלת הסימפטומים של גיל המעבר ולמנוע אוסטיאופורוזיס (בריחת עצם). עד לאחרונה חשבו הרופאים שהטיפול ההורמונלי החלופי מסייע גם במניעת מחלות לב. אולם ב- 9 ביולי 2002, פורסמה הודעה על הפסקתו של ניסוי קליני חשוב שבדק את השפעותיו של טיפול הורמונלי המשלב אסטרוגן ופרוגסטרון. הניסוי הופסק לפני סיומו, לאחר שהתברר שהסיכונים הנובעים מהטיפול עולים על התועלת שהוא אמור להביא. בניסוי נמצא כי הטיפול המשולב באסטרוגן ופרוגסטרון הביא לעלייה של 26% במקרי סרטן השד . כמו כן הראו התוצאות שטיפול הורמונלי משולב אינו מגן מפני מחלות לב, כפי שסברו קודם לכן, אלא להיפך: הטיפול ההורמונלי הגדיל את מספר התקפי הלב, השבץ, וקרישי הדם. ידוע שטיפול הורמונלי חלופי מגביר את צפיפות השד ובכך מקשה על פענוח תוצאות ממוגרפיה. תופעה זו היא הפיכה ועם הפסקת השימוש בהורמונים צפיפות השד חוזרת למצבה הנורמלי בהתאם לגיל ( ככל שהגיל עולה צפיפות השד פוחתת ). חשוב לזכור שהופעת תופעות הלוואי אינה מחויבת המציאות ונשים רבות עוברות שלב זה בחייהן מבלי לסבול כלל מהתופעות או שהן חשות בהן במידה פחותה. כל אישה צריכה לשקול את החיוב והשלילה שבטיפול הורמונלי חלופי לגבי עצמה, תוך התחשבות בנסיבותיה האישיות (היסטוריה משפחתית, אורח חיים - תזונה, פעילות גופנית, עישון, אלכוהול ) , ומתוך ידיעה שאוסטיאופורוזיס יכול להיגרם גם מסיבות שאינן קשורות לרמת ההורמונים שבגופה. מומלץ לנשים המזהות אצלן תסמין אחד או יותר אשר גורמים להם קשיים ואי נוחות לבדוק מספר דרכים להתמודד אתם, מבלי לפנות אוטומטית לשימוש בתרופות הורמונלית: · שינויים בסגנון חיים –לדוגמא שינוי בהרגלי אכילה ומזון ופעילות גופנית. אלו כיווני פעולה שאין בהם שום סיכון העשויים לעזור לתהליכים המתרחשים בגופנו והקשורים לגיל. לדוגמא: צריכת מאכלים עתירי סויה, כגון טופו, מסייעת לנשים רבות בהתמודדות עם גלי החום. גם תכשירים שמכילים פיטו-אסטרוגנים (אסטרוגנים צמחיים) וקוהוש שחור מפחיתים את גלי החום, אם כי לא כל אחת מושפעת מהם באותה מידה. צריכה מוגברת של סידן וויטמין D מסייעת למניעת אוסטיאופורוזיס, וכן פעילות גופנית מתאימה. · שימוש בגישות רפואה משלימה – טיפול בצמחי מרפא או שיטות אחרות של הרפואה המשלימה. · תרופות חלופיות – תרופות המטפלות ישירות בגורם הסיכון או במחלה. לדוגמא: קיימות תרופות ספציפיות לטיפול באוסטיאופורוזיס; יש מחקרים המראים שתרופות ממשפחת הפרוזאק (תרופה נפוצה נגד דיכאון ) יעילות במניעת הסימפטומים של גיל המעבר. טיפולי פוריות תרופות להגברת פריון דוגמת קלומיד ופרגנול גורמות למטופלות "ביוץ יתר", כלומר הן מכריחות את השחלות לייצר כמות גדולה יותר של ביציות ומעלות את רמת האסטרוגן בגוף. בטיחות השימוש בתרופות אלו ומידת השפעתן על היווצרות סרטן השד טרם ידועים. היות וברוב המקרים הנשים הנזקקות לתרופות פוריות הן מעל גיל 30 וטרם ילדו כלל, הן כבר נמצאות מראש בסיכון גבוה יותר לסרטן שד, ובמקרים כאלו התרופות וההורמונים עלולים לשמש כזרזים להיווצרות המחלה. פוריות מחקרים לגבי הקשר בין רמת הסיכון לסרטן שד לבין הורמונים מתבצעים כל הזמן, אך כבר היום ידוע כי יש קשר בין סרטן השד וגיל האישה ומשך השנים שיש לה מחזור חודשי. ככל שהמחזור החודשי מתחיל מוקדם יותר (כלומר שבמהלך חייה יש לאישה מחזורים רבים ) כן ירבו סיכוייה של האישה לחלות בסרטן השד. כריתת שחלות בגיל מוקדם והיעדר טיפול הורמונלי בעקבותיה מקטינים את הסיכון למחלה, אך יש לזכור שכריתת שחלות בגיל מוקדם עלולה לגרום לדילול עצם - אוסטיאופורוזיס - ולמחלות לב. נשים שלא ילדו נמצאות בסיכון מוגבר יותר מאשר נשים שילדו. לידה ראשונה אחרי גיל 34, ווסת ראשון לפני גיל 12 שנה מעלים גם כן את הסיכון. נערכו מספר מחקרים לגבי הקשר האפשרי בין הפלה (טבעית או מלאכותית) וסרטן השד. המידע המתקבל ממחקרים אלו אינו חד משמעי ויש להתייחס אליו כאל תיאוריה שהועלתה אך טרם הוכחה. גורמי סביבה - חשיפה לקרינה קרינה נחשבת גורם סיכון מוכר לסרטן באופן כללי, ומספר מחקרים גם הראו על קיום קשר בין קרינה וסיכון גובר לסרטן השד. מחקרים אלו גם הראו שהשפעת הקרינה גדולה במיוחד אצל נשים אשר נחשפו לה בהיותן צעירות, גם אם הופעת המחלה בפועל התרחשה רק אחרי תקופה ארוכה כאשר אותן נשים כבר היו מבוגרות. החוקרים מסיקים מכך שגם אם לעצם הקרינה יש השפעה מכרעת על התפתחות סרטן השד, עדיין נחוצים גורמים נוספים המופיעים מאוחר יותר כדי לגרום להופעת המחלה. משך תקופת הסיכון המוגבר אינו ידוע, אך ידוע שאצל ניצולי ההפצצה הגרעינית על הירושימה ונגסאקי הופיע הסרטן 35 שנה לאחר החשיפה לקרינה. עדות נוספת לקשר ניתן למצוא במקרי הסרטן החדשים המתגלים בשנים האחרונות אצל אנשים שנחשפו לקרינה בעקבות הפיצוץ בכור הגרעיני בצ'רנוביל ב 1986. הסיכון לחלות בסרטן השד גדול יותר גם אצל נשים שנחשפו לקרינה טיפולית בשנות ה- 50 ותחילת שנות ה- 60, כאשר עדיין לא נהוג היה לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים להגנת המטופלות אשר מקובלים היום. מבחינת רמות הקרינה אליהן נחשף הגוף יש הבדל משמעותי בין קרינה טיפולית שמטרתה להרוס את תאי הסרטן לבין קרינה אבחונית . הסיכון הקיים כיום בביצוע בדיקות אבחון באמצעות רנטגן ( צילום חזה, ממוגרפיה ) אינו ברמת הקרינה אלא בהצטברות הקרינה שהגוף סופג, ועל כן רצוי להימנע מריבוי בדיקות שלא לצורך ומחשיפה מיותרת. יחד עם זאת יש לזכור שהשימוש בקרני רנטגן מהווה כלי אבחוני חשוב ויעיל ואסור שהחשש מפני קרינה מצטברת ימנע את ניצולו. בהקשר לסרטן השד יש לזכור כי חשיבות ביצוע ממוגרפיה באופן סדיר עולה על הסיכון האפשרי בהצטברות קרינה. לא מקובל לעשות בדיקת ממוגרפיה לנשים צעירות בשנות ה- 20 ו ה- 30 לחייהן. רקמת השד שלהם עדיין מתפתחת וצפיפות הרקמה גבוהה, מה שאינו מאפשר אבחון ברור של שינויים בתאים היכולים להעיד על קיום גידול. השימוש בכלי אבחוני זה לא הוכח כמזיק לנשים מבוגרות יותר, במיוחד אם הן מתחילות בביצוע ממוגרפיה רק בשנות ה- 40 או ה- 50 לחייהן. גורמי סביבה - סגנון חיים אין לנו שליטה על גורמים גנטיים והורמונלים העלולים להשפיע על רמת הסיכון לסרטן. אך ישנם גורמים חיצוניים היכולים לגרום לסרטן או להאיץ את התפתחותו, או לחלופין למנוע את היווצרותו, שהשליטה עליהם כן נמצאת בידינו, כמו לדוגמא - תזונה, פעילות גופנית, עישון וצריכת אלכוהול. תזונה - לגורם התזונה יש השפעה על רמת הסיכון לסרטן השד. דיאטה דלת שומנים מפחיתה את הסיכון, למרות שאין הוכחה שהיא יכולה למנוע את היווצרות המחלה. יחד עם זאת חשוב לזכור שלדיאטה כזו יש השפעה מוכחת על רמת הסיכון למחלות לב ושבץ מוחי. עודף משקל בגיל מבוגר ( המוגדר כמשקל גבוה ב- % 20 ויותר מהמשקל האישי האידיאלי ) נחשב לגורם סיכון לסרטן השד . תאי שומן מייצרים אסטרוגן, ומשום כך עודף משקל משפיע מאד על רמת האסטרוגן בגוף אשר אצל נשים הסובלות מעודף משקל יכולה להגיע ל- % 40 יותר מזו של נשים באותו גיל שמשקלן רגיל. תזונה נכונה צריכה להיות עשירה בסיבים (דגנים, קטניות, ירקות) אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חמצון - ירקות ופירות המכילים ויטמין A , C ו- E , ובטא קרוטן - כתומים) . משקלה של התזונה כגורם סיכון משתנה בהתאם למצב המחזור החודשי של האישה, והוא גדול יותר אצל נשים שאצלן נפסק המחזור. דיאטה עשירת סיבים היא בדרך כלל גם דלת שומנים ועל כן חשיבותה רבה, אולי גם כגורם מניעה. פעילות גופנית - פעילות גופנית סדירה חשובה לבריאות מערכת הדם והלב ולמניעת דילול העצם (אוסטיאופורוזיס), ויתכן שגם למניעת סרטן שד. מחקר שנערך לאחרונה הראה כי נשים שעסקו בפעילות גופנית במשך 4 שעות שבועיות במהלך שנות הפריון שלהן נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לחלות בסרטן השד. מחקר אחר הראה שאצל נשים שעסקו באתלטיקה בצעירותן רמת הסיכון למחלה היתה נמוכה יותר. צריכת אלכוהול - מספר מחקרים טוענים שצריכת אלכוהול, ולו גם במידה מתונה, מגבירה את הסיכון לסרטן השד. יחד עם זאת נראה שלאלכוהול היתה השפעה מזערית על נשים שכבר נמצאו בסיכון גבוה. אצל נשים מתחת לגיל 55 ללא גורמי סיכון אחרים שצרכו יותר מ- 9 מנות אלכוהול בשבוע הסיכון היה גבוה יותר מאשר אצל נשים בגיל גבוה יותר. נראה כי הנזק מצריכת אלכוהול גבוה במיוחד בגילאים הצעירים. בברכת חג שמח, צוות אחת מתשע