ייאוש

דיון מתוך פורום  סרטן השד

16/03/2008 | 22:33 | מאת: נופר

תסבירו לי איך לשקם את מצב הרוח שלי .. כשאני עם מחלה שחזרה בעצם וגרמה לי לעצבות אינסופית, שאסור לי ללדת יותר ילדים ויש לי רק בן אחד, שאני צעירה ומרגישה זקנה עם כל הטיפולים האלו ודי נמאס מכל הכדורים/זריקות/עירויים וכו' , שהשמנתי וקשה לי נורא לרדת במשקל ונהיה לי גוף של "דודה".. (מישהי יכולה לתת לי עצות כיצד לא להשבר בדיאטה??? אני מרחמת על עצמי ונשברת אחרי כמה ימים....) ,שאני עייפה נורא ובגלל זה לא עושה מספיק ספורט.. בקיצור - אין לי מוטיבציה לכלום בעצם.. מרגישה שונה ומשונה ..ולכולם אני צריכה לתת הסבר.. למה את לא עושה לו אח קטן ..? כאילו לא מספיק קשה לי גם ככה...

לקריאה נוספת והעמקה
17/03/2008 | 07:31 | מאת: אלמונית

קשה לקרוא את מה שאת כותבת כי ההרגשה דומה לכולם אני מיואשת קשה לי להיות עם אנשים בראים אני מבוגרת יותר ואין לי בעיה של ללדת שזה הכי קשה אבל לפי דעתי צריך לקום כל יום ולהגיד מזל שקמתי . אכשו לגבי ההשמנה צריך ללכת לקבוצת הרזיה ושם יותר קל להתמודד באכילת יתר ובכלל במצב שלנו כדי ללכת לקבוצת תמיחה של אחת האגודות אם קשה להתמודד לבד את צריכה אנשים מקצועים לעזרה .אני מאחלת לך כל טוב ותהיי חזקה בשביל הבן שלך גם לו קשה .

17/03/2008 | 07:36 | מאת: עצות

מספר עצות לבקשתך אני מודעת לעובדה שמאד מאד קשה להתמודד עם הטיפולים וכל מה שנגזר מהם. אבל בכל סיטואציה וגם הגרועה ביותר תמיד ניתן למצוא משהו טוב. קרן אור. נסי למצוא -זו העצה הכי טובה שיש לי עבורך. וראי איך מהמעט שכתבת אמצא לך נקודות אור. כתבת שיש לך רק בן אחד-נכון אפשר להסתכל על זה כך אבל גם ניתן אחרת. בכ"ז יש לך ילד-ואני בטוחה שהוא יפה ,חכם וחמוד ויכול למלא את עולמך באושר אבל במקום לקחת את הטוב שבו את נעצבצ כי אין לו עוד אחים. נשים רבות לא יכולות ללדת ולו ילד אחד ואילו את נתברכת באחד. את כותבת אני לא עושה מספיק ספורט-האם ניתן להסיק מזה שאת עדיין עושה פעילות ספורטיבית כלשהי. אם כך מצויין-למרות הקשיים את עדיין עושה משהו-קחי את החיובי שבזה. ןלגבי מתן הסברים לכולם:- מה פתאום את חייבת לתת הסברים????????????. את לא חייבת שום דבר לאף אחד חוץ מלעצמך. ולכל השואלים שאלות לא טקטיות תעני בשלווה יש לי סרטן-תראי מיד איך הם נשתלים ושותקים. לעצמך את חייבת את הטיפול הטוב ביותר. עזרה ותמיכה מהעובדת הסוציאלית בבית החולים בו את מטופלת. אפילו ללכת לטיפול זו לא בושה זה לתת מקום לעצמך לרגשותיך לחשושותיך. ובאשר לעודף המשקל קבעי פגישה עם דיאטיקנית בבית החולים בו את מטופלת יתכן שתוכל לעזור. מקווה שעזרתי לך ולו במעט. מאחלת לך הרבה אור ושמחה.

17/03/2008 | 09:44 | מאת: בוגרת

צרור עיצות על הבוקר: אני לא הייתי מהססת, ועונה למי שמתעניין שיש לי מחלה קשה (או שפשוט עונה "אהה, ילד נוסף? לא אי אפשר, יש לי סרטנשד... ולסתום לכוללללם את הפה במחי מילה אחת) אם נדחפים- שידוע להתמוד עם התשובות האמיתיות, למה להסתיר? ילד אחד- איז יופי! אני גדלתי כבת יחידה, והיה לי הכי טוב שבעולם. ואני רציתי רק ילד אחד. רק שבעלי שבא ממשפחה גדולה רצה 4, התפשרנו על שניים. עליה במשקל- הכל יחסי, איזו מידה את? אם את קונה ביגוד בחנויות רגילותף, זה בסדר, מעבר לזה- את יכולה לקבל ייעוץ מעוס"ית או פסיכולוגית להתמודד ולאהוב את עצמך כמו שאת. עייפות - או, זו בעיה, פשוט תני לעצמך קרדיט במודע ותני לעצמך את המנוחה שהגוף שלך מבקש. ספורט- אם את עושה אפילו טיפה, זה מעולה, גם 10 דקות של הליכה זה טוב, ואם יותר, את בכלל עושה יותר ממה שרובם עושים. הקושי הכללי שאת מתארת, אופייני, נכון, זה לא פשוט וזה לא קל, ושם כך לעיתים יש מקום לייעוץ עם איש מקצוע. מה שנדמה לי- בעיקר בגלל התיאור שלך והבקשה שלך לרעיונות שיש בך המון כוחות עובדה שאת שורדת ומחזיקה מעמד מיום ליום יש לך זכות להתעלם מאנשים שלא נוח לך איתם, אז צנזרי ובכיף. תגידי שיש לך אישור מהרופא.

17/03/2008 | 11:43 | מאת: נופר

תודה רבה לכל המגיבות והמעודדות ("בוגרת" - אהבתי מאוד את הגישה שלך לדברים ואת הסגנון שלך - את צודקת.. אני באמת כל הזמן מרגישה צורך להתנצל על זה שאין לי עוד ילדים, על זה שאני בכללל "אחת חולה, עם בעיות ...." שיש לי "רק" ילד אחד (כל הזמן דואגים להזכיר לי את זה כאילו שאני לא יודעת) , שאני לא "מספיק אמא".. וכו'... - ואת אומרת - לא ! אין מה להתנצל ! ואת כנראה צודקת. ) .אני שואבת מהמידע והעצות עידוד וגם שינוי שאני צריכה לעשות. לגבי המידה בבגדים - כן, אני קונה בחנויות רגילות , מידות 42-44 . אבל פשוט השמנתי ונהייתה "עבה".. כזו, והכל נהיה צמוד נורא..מה שהיה פעם "מרווח".. זה אומר שהשמנתי ואני פשוט אומרת לעצמי - נכשלת, את מכוערת. אני חייבת לאסוף את עצמי כמו שכולכן אמרתם לי ולהתחיל בקטן... ביום יום - אני מתפקדת, עובדת, מטפלת בילד, בבית, בבעל , נפגשת עם חברות.. ומשפחה.. אבל בפנים אני כאילו חיה-מתה כזו... אני חייבת לבצע שינוי בחשיבה שלי ואני ממש שמחה שעזרתן לי ..זה חשוב לי מאוד לשמוע דעות של אחרות .

17/03/2008 | 20:35 | מאת: אנה גולדברט

נופר היקרה שלום, קיבלת עצות אמיתיות וכנות מנשות הפורום. אני חושבת שהתגייסות המהירה של נשות הפורום לדברייך רק מדגישה עד כמה נשים רבות שותפות להתמודדויות דומות. אני בהחלט מבינה כמה זה קשה למצוא את התשובות לאנשים אשר שואלים את השאלות הקשות. למעשה השאלות הללו מציפות רגשות ומעלות שאלות חדשות ומורכבות אותן את מעלה לעצמך. הקושי לתת את המענה לעצמך הוא זה שכה מקשה על האפשרות לענות על השאלות הללו. נראה כי את בהחלט מצליחה להפיק מהניסיון של אחרות ולהיעזר בדבריהן. לכן, ברצוני להציע לך לקחת חלק מקבוצת תמיכה אותה מארגנת עמותת "אחת מתשע" המיועדת לנשים צעירות. הקבוצות מונחות על ידי אשת מקצוע ונשים רבות מפיקות ממנה תועלת רבה. באם תרצי, אנא פני לעמותת "אחת מתשע" לפרטים נוספים: 036021717. כולנו כאן איתך אנה

18/03/2008 | 13:22 | מאת: טלי

נופר היקרה הכי חשוב... לאהוב את עצמך. את בראש סולם העדיפויות שלך על מנת להרגיש טוב מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה רגשית לכל מטבע יש שני צדדים, ובכל רע יש טוב אחרי שחליתי למדתי להתמודד עם ה"שאלות" המביכות של כולם... "אז איך את מרגישה" ??? "איך הבריאות"??? "מה את עושה עם עצמך" ??? כאילו...מה...? אני פתאום צמחו לי "קרניים". אחרי תקופה קצרה של מבוכה התחלתי לענות.. "יופי.. הסרטן מרגיש טוב" מהר מאוד חזרו להתיחס אלי כפי שנהגו קודם, ומי שלא... יצא ממאגר החברים שלי אז חזקי ואמצי יש חיים אחרי הטיפולים והם אפילו יותר יפים כי למדנו להעריך אותם אז רק בריאות וכח... וכולנו כאן בשבילך

18/03/2008 | 13:24 | מאת: טלי

נופר היקרה הכי חשוב... לאהוב את עצמך. את בראש סולם העדיפויות שלך על מנת להרגיש טוב מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה רגשית לכל מטבע יש שני צדדים, ובכל רע יש טוב אחרי שחליתי למדתי להתמודד עם ה"שאלות" המביכות של כולם... "אז איך את מרגישה" ??? "איך הבריאות"??? "מה את עושה עם עצמך" ??? כאילו...מה...? אני פתאום צמחו לי "קרניים". אחרי תקופה קצרה של מבוכה התחלתי לענות.. "יופי.. הסרטן מרגיש טוב" מהר מאוד חזרו להתיחס אלי כפי שנהגו קודם, ומי שלא... יצא ממאגר החברים שלי אז חזקי ואמצי יש חיים אחרי הטיפולים והם אפילו יותר יפים כי למדנו להעריך אותם אז רק בריאות וכח... וכולנו כאן בשבילך

18/03/2008 | 17:52 | מאת: ז'נט

הי נופר, נראה לי, אני מצטרפת אליך בסיפור (צעירה, ילד אחד, חזרה של המחלה). אשמח לדבר ולהתייעץ איתך. אם מתאים לך, אנא תשלחי לי במייל את המספר שלך. נ.ב. מה שעזר לי לרדת במשקל אחרי "הגל הראשון" זה שומרי משקל. נראה לי אני חוזרת לשם עוד לפני שאני מתחילה את הטיפולים מחדש...

מנהל פורום סרטן השד