בצער אני מצטרפת לשורותיכן....

שלום לכולן, אני בת 30 ולפני כשבועיים נתבשרתי שהגוש בשד שלי הוא ממאיר (אחרי חצי שנה שבה כל הבדיקות יצאו תקינות!!!??!!) אני אחרי למפקטומי ולפני טיפול כימותרפיה - משקשקת מפחד!!!!!!!!!! האם הטיפול הכימו' עלול לפגוע בבריאותי באופן בלתי הפיך? כרגע ההתמודדות שלי זה הדחקה - אני לא רוצה לשמוע ולא רוצה לדעת מה יקרה! האם זה טבעי?

שרון היקרה, כן זה יכול לקרוה שהכל תקין ובסוף לא..-זה פחות או יותר מה שקרה לי.אבל זה כבר היסטוריה ואין טעם לדעתי לדוש בכך. אני כרגע באמצע טיפולי כימו (4 AC? מחר השני במספר. שרון - זה עבר עלי בקלות! באמת,ללא כל תופעות לואי למעט עייפות קלה! יש תרופות מצויינות שמקבלים למינעת תועות הלוואי-אמנד ופלוקסי-וזה פשוט עובד. יש לי עוד כמה טיפים עבורך-אשמח לפרט לך הכל,שילחי לי את כתובתך למייל שאצרף. שרון,אין מה להדחיק-את כבר בתוך המסע בין אם תרצי או לא-היישרי עינים,את צעירה וחזקה ותעברי את זה,העיקר לא לפחד כלל ,זה הגרוע מכל. המייל שלי[email protected]

הי אדוה, בדיוק קראתי את הודעתך לאחר שעניתי לשרון. הרשי לי לחלוק על דעתך. פחד זה דבר טבעי ולדעתי זה טפשי לכתוב למשהי שזה הכי גרוע לפחד. כל אחד מפחד מהלא ידוע וזה לא הופך אותו למשהו שלילי. החשוב הוא להתמודד עם הפחד וזה לומדים במשך הזמן וזה תקף לכל טראומה בחיים, כל מצב לא ידוע ומפחיד, וזה לגיטימי, לגיטימי בהחלט לפחד. גם לגבי תופעות הלוואי, זה לא אחראי מה שאת עושה. נכון שיש היום תרופות טובות ואת היית בת המזל שלא סבלת כמעט ועברת את הכל בקלות. מדברייך זה משתמע כמעט שזה ממש פיקניק, אך להזכירך שיש נשים, כולל אני, שהיו לי תופעות לוואי ממש לא קלות במשך 5 ימים אחרי הטיפול, אבל מתגברים למרות הקשיים ויש גם ימים טובים. אבל מכאן עד להבטיח למישהי שזה כלום ולומר לה שהכי גרוע זה לפחד, עשי לי טובה אל תהיי שיפוטית כזאת ותני לגיטימציה לכל אחת להרגיש כפי שהיא רוצה. אני יודעת שכוונתך טובה אך בכל זאת... בבריאות שלמה.

הי שרון, תקופת הגילוי ואח"כ הניתוח והלא נודע של הטיפולים ובמהלכה לא פשוטה כלל. כל אחת עוברת את התקופה בצורה שונה לחלוטין כולל הטיפולים עצמם. תקופה זאת ידועה כתקופה של טלטלות ומצבי רוח משתנים גם בשל שינויים הורמונלים שחלים לפעמים בטיפולים, כמו הפסקת מחזור זמנית פחדים, שינויים במצב הרוח, תופעות הלוואי של הטיפולים שמשפיעים גם על המצב רוח הכללי. כל אחת מתמודדת אחרת. וייתכן שאת צריכה להתמודד בדרכך, יום ביומו ולא לחשוב רחוק וגם זה לחלוטין בסדר. מניחה שאצלך הגילוי מוקדם , ואם כן, אז צפויה תקופה לא קלה של כימו והקרנות ואח"כ בהדרגה חוזרים למה שהיית קודם, כל אחת בזמנה, לאחת לוקח חודשים, לאחת יותר והכל בסדר. אל דאגה, ברוב המ קרים לאחר סיום הטיפולים והשפעת תופעות הלוואי המצטברות, חוזרים לאותו המצב . לומר שהכל יהיה אותו הדבר אחרי כן? ממש לא. זה תיק שהולך עימנו במשך כל החיים, הביקורות, בדיקות ההדמיה, החששות וכד', אך עם הזמן לומדים לחיות עם המצב החדש. איני יודעת אם אצלך זה סיפור משפחתי ואם יש עוד מקרים בגיל צעיר או במשפחה, אך כיוון שבגיל צעיר ב-50% מהמקרים החולות הן נשאיות, כדי לשקול בדיקה גנטית אם לא עשית זאת עד כה. את יכולה גם להמתין עד לאחר גמר הטיפולים, לא יקרה דבר, אך המעקב אחר נשאיות הוא קפדני הרבה יותר ויש לו השלכות. מאחלת לך המון כוח בהמשך, אל דאגה, יהיו ימים קשים וגם ימים טובים, ימים של עצבות ודכדוך וגם של שמחה, הכל בסדר, חשבי על עצמך ואל תחשבי קדימה מדי, הכל עובר בסופו של דבר... בהצלחה והרגישי טוב.

כולן מתיחסות לפחד ולא לשאלה החשובה שלך, האם הכימו יפגע בבריאותך אכן , יש אפשרות לפגיעות מסוימות למרות שרובן חולפות עם הזמן הכי חשוב להתייעץ עם האונקולוג. כמו כן יש באתר כאן הרבה מידע ,תחת חלון המידע מצד ימין

אני אחרי 4 AC ו12 ט'סול ושבוע הבא מתחילה הקרנות. הכל עובר תהיי חזקה בנפש ותאמיני שאת הולכת להרוג את המחלה ולא שמחלה תהרוג אותך. אני בת 38 עם 2 ילדים קטנים ואני לא נותנת למחלה לחדור אליי בנפש.חייבים להיוןת חזקים בפנים ולהמשיך הלאה. אני יודעת שזה לא קל לכל אחת אך כך אני לפחות מצליחה ךלהחזיק מעמד אשמח לעודד בטלפון אם את רוצה 0505291212

היי שרון לי לקח כמה חודשים להצטרף לפורום והיום אני מוצאת בו הרבה תמיכה. ההתמודדות עם המחלה לא קלה. הטיפולים יכולים להיות קשים וכואבים אבל כדאי להעזר במשפחה וחברים טובים. נראה לי שלדעת מעט מהצפוי מפחית חרדות ועוזר להיערך נפשית. תנסי להכנס לחומר המקצועי או לשאול כאן לגבי הצפוי לך - מנסיון זה היה קל יותר. והחרדה? נראה לי טבעי והגיוני ואת תראי שעם הזמן נכנסים לשיגרת טיפולים ומתרגלים כמו לכל דבר... שיעבור כמה שיותר קל!

ועוד טיפה התיחסות: ראישת- כימו- לא ממש בריא, ויש גם סכנות בדרך, אבל כאשר שוקלים בעד ונגד- בדרך כלל הסיכונים זניחים, דברי שיחה ישירה עם הצוות, אחרי שתבדקי באתרים שונים מידע על תופעות מידיות וגם על ארוכות טווח (שחלילה עלולות להופיע גם שנים אחרי). עשי את השיקול שטוב עבורך, תוך כדי כמה שיותר מידע. אני כן לקחתי כל מה שהוצע, ביודעין שאצטרך לנטר הרבה גורמים כל עוד אחיה, ויש לי כוונות לחיות עוד הרבה שנים בבריאות טובה. כרגע 5 שנים אחרי הגילוי. פחד- כן, זה חלק קטן בדיל הכולל - יהיו גם דבירם טובים שתלמדי לקחת לעצמך מתוך החוויה הזו. חשוב להיות מדועים לפחד ולנסות להתמודד. יש פחד משתק- זה שלילי, ויש פחד שלמרות ועל אף ממשיכים. אגב, עם הזמן הפחד הזה מצטמצם או שלומדים לחיות לצידו. הוא גם טוב- הוא שומר עלינו להיות עם יד על דופק ולא לוותר. רק טוב,

תודה רבה לכל המגיבות, אני כבר ממש רוצה להיות בעוד שנה (נו טוב, ביום רביעי שאז אקבל את תוצאות הניתוח+פירוט הטיפול בעבורי). באמת גיליתי קשת רחבה של אנשים שרוצים לעזור וזה די מנחם..

שרון היקרה שלום, ללא ספק את עוברת תקופה מורכבת ופחד אותו את מתארת הינו טבעי לחלוטין. רגע אבחון המחלה מעלה פחדים רבים ומחשבות קשות וכל רגש או מחשבה אותן את חווה נורמאלים לחלוטין. אחת הסיבות ששלב האבחון הינו כה קשה קשור לתחושות של חוסר וודאות, בלבול וחוסר אונים אותן חוות מרבית הנשים. נשים רבות בשלב הראשון לא רוצות לשמוע או להכיר במחלה. גם תחושה זו הינה טבעית לחלוטין והעובדה שאת מרגישה ככה עכשיו אינה אומרת שתרגישי כך לאורך זמן. מדובר בבשורה לא פשוטה ולוקח זמן לאסוף כוחות. בשלב הראשון אחד הדברים החשובים זה למצוא אדם קרוב, כמו בן משפחה או חברה קרובה שיהיו אחראים להתלוות עלייך לבדיקות השונות ולסייע לך לאסוף את האינפורמציה החיונית. באם תרצי תוכלי לפנות לקו החם של עמותת "אחת מתשע" המאויש על ידי נשים שהתמודדו עם המחלה והוכשרו לתת סיוע לפונות. מתנדבת הקו החם תשמח לעמוד לרשותך בטל שמספר 1800363400 כולנו כאן איתך אנה