יש תקווה

אני רוצה לשתף את הבנות, בעיקר את אלו מכן שמחלתן בשלב מתקדם, גרורתי, במה שעבר עלי לאחרונה. בתחילת חודש מאי, אחרי כשנתיים של גרורות בעצמות, מספר סבובי הקרנות וכימותרפיה, עשו לי טיפול במסגרת מחקר ניסוי הנערך בבית החולים שיבא שמטרתו להפחית כאב בעצמות. שמחתי להשתתף באותו מחקר כי שמעתי על נשים שהטיפול במסגרת המחקר הקל מאד על הכאבים אצלן. מספר ימים אחרי הטיפול כבר אושפזתי בבית החולים בשל כאבים בלתי נסבלים, והאמינו לי: אני למודת כאב ויודעת לסבול ולהמשיך לחייך...הסתבר אז, מה שכבר היה בגדר חשד שבלי שום קשר לטיפול של המחקר,יש לי גרורה במקום אחר בעצמות, כך שבנוסף לכאבי התופת כתוצאה מהטיפול הניסויי היו לי גם כאבים הולכים ומתגברים מהגרורה החדשה. טופלתח בהקרנות במסגרת האישפוז והגעתי לכמות כל כך גדולה של משכחי כאבים מסוג מורפין שכשוחררתי הביתה אחרי 3 שבועות אישפוז רצוף וביקשתי מרופא המשפחה שלי מרשם לתרופות כפי שהורו לי בבית החולים שעלי לקחת , הוא ( שמכיר אותי היטב) היה משוכנע שאני טועה במינון! בקיצור חזרתי הביתה אחרי 3 שבועות קשים של אישפוז עם כיסא גלגלים צמוד ועזרה בכל פעולה פשוטה כשאני סחוטה, כואבת ועצובה. הרגשתי שמחלתי עברה שלב וזהו, מעכשיו אני רוב היום במיטה ישנה, מטפלת צמודה בבית, סדורים מתאימים בחדר האמבטיה, הליכון וכו'. אבל אני מאלו שהרשימה של מה שעוד יש לי לעשות בעולם הזה עדין ארוכה מאד! אז נכון שבימים הראשונים התפרקתי לגמרי, הפסקתי לקחת ויטמינים, אכלתי שטויות, הפסקתי לעשות מדיטציה ודמיון מודרך ואמרתי לחברותי הקרובות ש-זהו. האמת שבאמת פחדתי... אבל - תוך 3 חודשים, לאט לאט: חזרתי לאכול מאד בריא, לא טירוף אורגני ומליון חיזוקים אבל בגדר הסביר, הזמנתי את מורת היוגה לתרגל איתי בבית, בקשתי מחברה שמתרגלת מדיטציה להתענין ולמצוא מדיטציה המרגיעה כאב ותרגלתי איתה, החזרתי אלי את "הגמדים" שלי , יצורי הדמיון שלי שעוזרים לי לרפא את המחלה, ובעיקר עבדתי על עצמי, שיתפתי פעולה עם כול הוראות האונקולוגית שלי. למה אני מספרת כל זאת? כי מחר אני נוסעת לסוף שבוע לחו"ל. זה חשוב לי להרגיש שחזרתי לחיים והנסיעות הן חלק מחיי וקשורות לעבודת הכתיבה שלי. אני כבר לא ישנה כל היום, התחלתי לילמוד למייר, כמות משכחי הכאבים חזרה בדיוק לרמה שהיתה לפני האישפוז, חזרתי לכתוב לעיתון ולספר שאני ובן זוגי מכינים, בקיצור למעט זה שאני נזרת בהליכון ועדין לא יכולה ללכת ברגל הרבה (אבל מי רוצה לצאת מהבית בימים חמים אלו של 40 מעלות בצל!) בקיצור בנות: אף פעם לא להרים ידיים. כשהמצב רע, וזה כך הרבה פעמים כשיש גרורות המתנהלות בעצם כמו מחלה כרונית, אפשר לעזור לגוף שלנו עם קצת אמונה והרבה עשייה נכונה. הרבה זמן אני קוראת ולפעמים משתתפת בפורום ולכן חשה צורך לשתף, בתקווה שתהינה מי שתראה בכך עידוד ותקווה. אז להתראות אחרי סוף השבוע בחו"ל...

לי, יישר כח! כבר מתגעגעים אליך!

כל הכבוד. אומנם אני מתאוששת מסרטן השד אבל ממש ריגשת אותי. הדברים שלך כל כך מתאימים לתפיסתי ולגישה שלי שכיום אני הולכת עם קרחת מלאה, מאופרת למישעי ומי שלא יודע חושב שסתם החלטתי על מהפך אמצע החיים וכל הזמן שואלים אותי מה הסיבה. אני מחייכת המון, ובימים הטובים מלאת מרץ כתמיד ומלאת אופטמיות. שאבתי המון מקריאה בפורום ובעיקר הפנמתי את הגישה שהכל בראש. מלבד רגעים מעטים בתחילת התהליך, במשך כל התקופה נקודות השבירה היו מצומצמצות וקצרות, לא דכאונית לא מבוהלת ומשתדלת להמשיך בתפקוד רגיל ככל האפשר וזה כולל ניהול הבית ותחביבים, יציאה לבלויים וטיולים ומפגש עם חברים וכמעט תמיד זו אני החזקה מבין כולם.... זה לא שאני משוויצה זה פשוט מסר שאני רוצה להעביר הלאה - זה לא סוף העולם, ויש טיפול וטיפול יעיל, רובנו מחלימות מהמחלה, ויש חיים אחרי המחלה וצריך לעבוד דרך הראש ( ותאונת דרכים יכולה להיות אסון יותר גדול ) להוריד מעט בימים הקשים ומיד להרים אותו ולהמשיך הלאה. אז ממש כיף לגלות נשים שחושבות כמוני, שלוקחות את החיים בידיים ולא נכנעות. אומנם אני עדיין לא יכולה לנסוע לחו"ל כי אני באמצע טיפולים אבל כבר מתכננת את הטיול ליום שאחרי.... תסעי ותהני ותבלי ותודיעי לנו כשהספר יצא.... ובהזדמנות זו ( ובעוד הרבה הזדמנויות) המון תודה מכל הלב למירי ב. שעמדה לצידי בתחילת הדרך עם הפחדים והבלבול וחוסר הידע, העניקה לי מנסיונה ומחכמת החיים שלה ועזרה לי לגבש את דרכי בהתמודדות. וכמובן לכל חברות הפורום, לאנשי המקצוע ואנה - שתמיד היו שם בשבילי ( ובשביל כולן) זה לא סיכום זה סתם פרץ של אסירות תודה..... תודה ענקית

תודה גם לך על החוזקות.

הי פלא, ממש ריגשת אותי! אני כל כך שמחה שאת מרגישה טוב בין לבין ולמדת במהירות שמורידים הילוך כשרע ומעלים כאשר יותר טוב - והעיקר לנסות לחיות רגיל. איפה שאי אפשר פשוט לא עושים. אם אני זוכרת נכון את בערך בטיפול ה-4 אז כבר אפשר להתחיל לספור אחורה...יש! תמשיכי להיות אישה חזקה. לגבי חו"ל המלצה חמה נורבגיה (היינו שבועיים היו מקומות שפשוט נראו כמו גן עדן עלי אדמות ולא ממולץ למי שסובל מפחד גבהים). להת' מירי.ב.

לי היקרה שלום, דברייך ריגשו אותי מאוד ואני משוכנעת שנתנו המון כוח ותקווה לרבות. אני מקווה שתיהני בנסיעתך וכולנו כבר מתגעגעות אלייך ולמילותייך החמות. תודה לך, אנה

לי היקרה את מעוררת הערצה, אין מילה אחרת. יישר כוחך. שאלת של "כפירה", לי אליך, סתם מחשבה, אולי.. האם לא מוטב לך לשמוע דיעה נוספת על כל הטיפול בך, למשל ממומחה מבית חולים אחר או מיועץ (אם יש) של קופת החולים שלך?

אין צורך להעריץ... כל אחת מתיחסת למחלה כפי יכולתה, אבל באמת רציתי לשתף ולספר שיש חיים גם אחרי גילוי המחלה. לגבי שאלתך על ייעוץ נוסף: אני בחרתי לקבל ייעוץ מרופא מאד ידוע בחו"ל ובכל פעם פעם שביקרתי במרפאתו או עידכנתי אותו בדוא"ל יצא שהסבריו והכוונותיו כיוונו היטב וממש במדוייק לטיפול שאני מקבלת בבית החולים בארץ. בנוסף, כשחולים הרבה זמן יוצא להחליף דעות עם חולות נוספות המטופלות בבתי חולים אחרים וגם רופא המשפחה מכיר מקרים רבים כך שאני בטוחה בדרך שמטפלים בי. תודה על התיחסותך!