חזרתי לספר בנות יקרות...

קרן אור, נועה, מטופלשית, נורית, שיר ומי שהייתה כאן לצידי... וואו, הייתי צריכה לאגור כוחות כדי להגיע לכאן ולספר ממעמקי הלב, אך הנה אני כאן... יודעת שקראתן לי מספר פעמים ובטח תבינו למה כל כך קשה לפעמים לדבר, להפתח. הייתי נשואה ומאושרת שהגיעה לרופא לאחר שאחרי נסיונות טבעיים לא הריתי. לא קלטתי אז, עם כל הידע והחכמה שלי, שמעל לגיל 40 שאותו כבר עברתי, ישנם סיכויים רבים יותר ל"הכל לא בסדר". לאט לאט התחוורה התמונה. ה FSH נסק, וההורמונים היו כולם מבולבלים. רופא אחד, כמה אחיות ולאחר מכן עוד רופא התחילו לרמוז, שמביציותיי, לא יצא ילד. ואם יצא, לא בטוח איך יצא, ואם יקרה נס ויצא אחד, ולא ידוע כמה שנים זה יקח, אז באמת, זהו זה. לא רציתי הפלות. לא רציתי ילד פגוע חס וחלילה. לא רציתי ילד אחד. אבל לא הייתי מוכנה לוותר. הייתי בהלם הכי גדול שידעתי מחיי. פשוט נגמרתי. עולמי חשך ושום דבר לא הצליח להאיר אותו. את כל ההתחלה זה, עברתי כאן בשידור חי, בפורום המקסים הזה, ועם הבנות התומכות והאהובות. הבדידות הייתה קשה.שקעתי בדכאון שהשפיע על גופי בצורה קשה. קיבלתי תרופות נגד דכאון. התנתקתי מחברים וחברות. כעסתי על כולם. הפסקתי לעבוד. הפסקתי לאכול. הנישואים שלי התחילו לסבול. בן זוגי האהוב, החם והתומך- גם הוא נשבר יותר מפעם אחת. הקשבתי טוב טוב לבנות כאן בפורום שאמרו לי שוב ושוב לשמור על מה שיש!!! להזהר על הנישואין!!! התמונה התחילה להתבהר - אם אני רוצה להיות אמא, אם אנחנו רוצים משפחה, הפתרון הוא תרומה. כן, יכלתי להפוך שולחנות. יכלתי לעבור קופה, לווסת את ההורמונים על ידי גלולות ולהשיג הפריות. אולי. יכלתי גם לעשות פרטי. אבל בגילי, שעבר את הארבעים, והרופאים שבישרו בצער על גיל מעבר מוקדם - למרות שאני נראית צעירה מגילי, הוי האירוניה - ידעתי שאני מבזבזת את הזמן. ידעתי שהזמן יעבור והגוף ישתנה ועוד אתגעגע לגוף הזה שנושא איתו הבטחה אדירה לשאת הריון ולהיות אמא. אבל הכי הכי הרבה מזה - הדחף הלא שפוי, החייתי והמטורף להיות בהריון ולחבוק ילד. הדחף העביר אותי על דעתי. הידיעה שאולי לעולם לא אהיה אמא, כל הפחדים והחששות בעולם... כל העולם ישב עליי. זו הייתה, ללא ספק, התקופה הקשה בחיי. הבדידות הרגה אותי לאט. כי לא משנה מי מסביבך וכמה הוא יהיה אוהב, את לבד. עם הזמן, מצאתי בנות במצבי. בנות בדרך...ובנות שכבר עשו את הצעד והן חובקות ילד, והאושר מציף את ליבן. תוך חודשים מהיום שרופא הפוריות השני שהייתי אצלו, פשוט נטש אותי באמצע טיפול - הגעתי לייעוץ אצל רופא מומחה וידעתי - מה שיפסוק, אסכים. שעות של שיחות עם בן זוגי, שנשבר לרסיסים מהמחשבה. דיונים של לילות עם בנות שעברו מה שאני עברתי. ימים של בהיה, שבועות רצופים של בכי מרורים. אי יכולת לקום בבוקר. חוסר יכולת להתפרנס. הגענו לפרופסור ומהר מאוד הוא פסק את מה שרמזו עליו קודמיו... יש כאן מקרה ברור...אבל.... אתם יכולים להיות הורים... ליותר מילד אחד... ולא לחכות שיקרה נס... הילד יהיה שלכם ושלכם בלבד...אשתך תישא אותו ותגדל אותו ברחמה... בסוף אותה פגישה קבענו תחילת טיפול. דברים החלו לרוץ. סדרת בדיקות. ריצות. שעות של בכי וכאב. אבל המשכנו. המשכנו כי רציתי כבר להיות אמא. לא רציתי שהזמן יעבור במאבקים. לא רציתי לאטום את אוזניי ולכסות את עיניי בפני המציאות. הכתובת הייתה על הקיר ואני החלטתי לקרוא אותה. ההרגשה שאני משאירה מאחור אבק ושועטת קדימה, אל סיכויים יפים כל כך, הייתה נעימה, זאת אודה בפה מלא. בנות שעברו תרומה העידו שאם יש דבר אחד שהן מצטערות עליו, הוא בזבוז השנים שבהן יכלו לחבוק ילד ואולי עוד אחד. לשחק בגן השעשועים במקום לשבת במסדרונות בתי החולים. לאחר סך הכל שלוש שנים של נסיונות ולאחר מכן טיפולים שלא צלחו (ההזרעות, זריקות, כדורים ועוד) עברנו את הטיפול. בנות. אני בהריון. האושר הגיע לחיי, השלווה הגיעה אל חיי. אין דבר שיכול לערער על האושר הזה. כל המחשבות והדאגות והפחדים - ויש הרבה הרבה הרבה כאלה - מתגמדים לעומת ההרגשה, לעומת הצחוק שאני נתקפת מרוב אושר, כשאני מסתכלת במראה ומחפשת את הבטן שלי, יצאה או לא? ואומרים שזו רק ההתחלה. באותם רגעים ממש לא מעניין אותי מהכין הגיעה הביצית, ושאני אגיד את זה- מי היה מאמין! אני שכאבתי, בכיתי ימים ואוקיאנוסים, נשברתי לרסיסים. אני מודה כל יום לאל הטוב על שזיכה אותי. על המתנה. על כל מה שיש לי בחיים. אני כיום מרגישה כל כך גאה, שבאמצע גיל הארבעים, אני בהריון צעיר. ניצחתי. ויש לי עוד זמן להביא עוד ילדים לעולם. ותהיה לי משפחה.   הכאב, החרטה, האבל העמוק והכבד ששקעתי בו, החרטות שכרסמו לי את הנשמה ואת החיים... הן פינו דרך לתחושות טובות. אני עצמי מלאת פליאה על השלווה הזו. כן , יש ניסים- לי קרה נס. אז בנות יקרות, הנה באתי לספר. מקווה שתקבלו באהבה. רוצה להודות לכן על הבית שהייתן לי והנה אני עוד כאן. יודעת שקרן ילדה - יש!!!! מזלטובמזלטובמזלטוב!!!!!! - אבל לא מודעת לשאר ההתפתחויות, אשמח אם תעדכנו אותי יקרות. שלכן מישי.

בעלי ברקיע השביעי. מתמוגג מכל רגע ומאושר כל כך. ועוד אגב, הייתי רוצה לדייק עוד בפרטים ולרדת לפרטים, אך עם כל האנונימיות, מרגישה קצת חשופה... אז קבלו בהבנה :)

שיהיה לך הריון קל לידה קלה בשורות טובות וכן יירבו!!! איך שאני שמחה לשמוע עלייך ווואאאייי מישמוש סוף סוף!!! אני ילדתי יש לי תינוק מתוק בבית. כל הצער והכאב והכמיההה והקושי מאחורי!! וזה יקרה גם אצלך. ברוך ברוך ברוך השם!!! כן יירבו בשורות טובות. הריון קל ומוצלח :-) אני מבינה שזו מתרומה נכון?

אין לך מושג כמה שימחת אותי עכשיו! אני כל הזמן קיוויתי שתחזרי לעדכן, וגם קצת חששתי שחלילה החדשות יהיו לא טובות. איזה כיף לשמוע על ההיריון, ובעיקר על האושר הגדול שלכם ממנו. אני הייתי בטוחה שיהיה לך טוב ברגע שתחבקי את הילד בזרועותייך, אבל איזה כיף שזה קורה כבר בשלב ההיריון! לא כולן מצליחות להתחבר בשלב מוקדם כל כך, בלי קשר למקור הביצית. אם בא לך לפרט עוד קצת, אשמח לשמוע באיזה שבוע את, איך את מרגישה וכו'. שתהיה שנה מצוינת (ואני בטוחה שעכשיו תהיה...), כתיבה וחתימה טובה

מזל טוב יקירה !! :-) כן, זה מתרומה. אני כל כך שמחה בשבילך, תודה על ההתרגשות והשמחה!! :-)

מישי, שתדעי שנכנסתי לכאן כל שבוע, רק!!!!!! כדי לשמוע ממך!!! בשורות טובות. קודם כל- תודה רבה!!!!!!!!!! ריגשת אותי עד דמעות!!!! שנית, רק מי שחווה את התהליך שלך יכול להתרגש באופן שאני מתרגשת אז שיהיה לך בע"ה הריון הכי תקין והכי קל בעולם, ומבטיחה לך שיהיה לך את הילד הכי מהממם בעולם ותרווי רק נחת ושימחה

וואו זכיתי. מדהים איך בכל הדרך הזו אנו מצאנו יהלומים בצורת אנשים... איזו מקסימה את... אני ממש מתרגשת מזה שחיפשת את ההודעות שלי כל שבוע... אין לך מושג כמה זה מרגש. ... תודה רבה יקרה שלי!!! אמן ואמן אני כבר כל כך סקרנית איך יצא :)

וואו!!! אין לך מושג כמה מרגש לקרוא את הפוסט שלך ושל הבנות האחרות עד לפני חג רה"ש לא ידעתי על קיומו של פורום זה! אני כבר אוטוטו שנתיים בטיפולי פוריות עכב בעיות גנטיות. אני בת 37.5 למזלי יש לי ילדה אחת מהריון ספונטי (נשאית של אותן בעיות גנטיות) אך בריאה כמוני (התגלו לאחר שנולדה ובנס נולדה לי ילדה בריאה). לפניה עברתי הריון ולידה שקטה אחריה עברתי עוד 2 הריונות עם סיומי הריון ולידה שקטה. אוי כמה אני מבינה מה עבר עליך ועובר כעת. אני כבק 9 שנים בתוך הקלחת הזו של הצלחת הבאת 2 ילדים לעולם זה מה שאני כמהה לו. כרגע מתחילה שוב טיפולים והתתלבטות אם טיפול זה לא יצליח האם ללכת על אופציה של "תרומת ביצית". הלב אומר לעיתים "כן" והראש אומר לעיתים "לא" וההיפך. הלב רוצה כבר ילד/ה אח/ות לבתי בת ה-7 והראש אומר יש לך זמן תנסי אל תוותרי אל תתייאשי אל תלכי לדרך כביכול ה"קלה יותר" למרות שאף אחד לא מבטיח לי עבתרומת ביצית אשיג הריון מהר. משתפת אותך ואת הבנות במה שעובר בראשי ובליבי, בטח את מבינה מה אני עוברת. אחרי כמה טיפולים החלטת ללכת על תרומת ביצית והיכן עשית זו?? אשמח לשמוע עוד פרטים ממך ומאחרות. אני נרגשת ממה שכתבת הלוואי תוהה מה היא ההחלטה הנכונה בשבילי. ...

אני לא עברתי המון טיפולים כי המצב היה די ברור, גם אני הייתי חצויה אבל תאנ=מיני או לא הראש ניצח כי ידעתי שהמלחמה הזו היא לשווא ואני הולכת לשלם מחיר ולא להרוויח. יש מצב שבו צריך לקרוא את הכתובת על הקיר ודווקא כן להקשיב לרופאים ואני קלטתי שזהו המצב שלי. ממליצה לך להכנס לפורומים מיוחדים לתרומת ביצית. ומאחלת לך מעומק ליבי הצלחה!!!

אוי מתוקה שלי איזה כיף לשמוע! אני דומעת מהתרגשות - הנה ניצחת במלחמה הקטנה/גדולה שלך! איזה כיף. מאחלת לך הריון קל ומשעמם, ולידה קלה בע"ה בידיים מלאות. כפי שקרן עדכנה ילדתי בת מקסימה לפני 3 חודשים...אושר צרוף...היא דומה לי בטירוף ככה שזה הניצחון הקטן שלי. אני חייבת להרגיע אותך לגבי הקיסרי - את שני ההריונות שלי סיימתי בקיסרי שהאחרון היה מתוכנן - זה היה לי פחות דרמטי ממה שזה נשמע. ובאמת שאחרי ההפלה של התאומים כל מה שרציתי זה לסיים את ההריון עם תינוקת קטנה ומדהימה. אני בטוחה שלא משנה מה תחליטי חווית הלידה תהיה מדהימה עבורך. זכית אהובה! מגיע לך!

היי משי חייבת להגיד לך שנכנסתי היום אחרי הרבה זמן שלא הייתי כאן . היום עבר עלי יום קשה שאיבה של זקיק . שהתברר שהוא ציסטה דמית . אחרי הפול האחרון שלי מהקופה וההמשך הפנו אותי לתרומת ביצית למרות שאני לא בקרטריונים לא בגיל ולא מצב ההורמונים . אבל נמאס לי מהטיפולים ואני רוצה להיות אמא .... אז בדיוק היום החלטתי בצער שעוברת לתרומה . מאוד הזדהתי עם מה שכתבת . מאוד מפחדת שזה גם לא יקרה עם תרומה ושלא יהיה אמא :( רציתי להודות לך על השיתוף כי זה מאוד מעודד

מי כמוני מבינה. ממליצה לך להכנס לפורום תרומת ביצית בתפוז. בהצלחה יקירה, את תההי אמא ובגדול, והרבה יותר מהר ממה שחלמת.