אני על פרשת דרכים

היי אני חושבת ומרגישה שאני על פרשת דרכים. אני אחרי IVF מס' 6 שלצערי לא הצליח. בשבוע הבא אני אפגש עם הרופאה שלי לגבי המשך הדרך. אני לא יודעת מה לעשות. בגלל גילי המתקדם (42.5) לעשות עכשיו הפסקה זה לא דבר מומלץ. דיברתי עם מישהי שעברה המון המון IVF'ים (למעלה מ- 15) ולבסוף ילדה בן בריא ושלם. גם היא ילדה אותו בגיל יחסית מבוגר (42), אבל לפני כן היו לה הפלות. היא אמרה לי שכדאי לי לעבור עכשיו לתרומת ביציות. זה הדבר האחרון אותו הייתי רוצה. גם הרופאה שלי עדיין לא המליצה לי על כך למרות שבפעם הקודמת אני זו שהעליתי את הנושא. אני לא ממש רוצה להגיע לשלב הזה. אני יודעת שמה שאני עומדת לכתוב כעת יישמע נורא אבל אני התחושה שלי זה ששום דבר לא יהיה ממני (גם לא הביצית וגם לא הזרע הכל דרך תרומות) מטריפה אותי. זה אולי נשמע טפשי כי מה זה משנה לפחות את 9 החודשים אני אסחוב ואתחבר למה שיגדל שם. מה דעתכן בנושא? יכול להיות שבפגישה עם הרופאה בשבוע הבא היא תעלה את האפשרות הזו. אני ממש מוטרדת ולא יודעת מה לעשות. בינתיים המחזור עוד לא הגיע (ואני מקווה שהוא יאחר כמה שיותר) וכך יהיה לי זמן למחשבה מה לעשות, לאיזה כיוון ללכת. תודה רבה ושבת שלום :-)

היי יקירתי, אם אפשר לדעת... כמה ביציות שאבו לך וכמה הופרו? מה האיכות שלהן? אצלי הביציות היו באיכות קצת פחות טובה (רמה 2 ו- 3) וברוך השם נקלטתי אז אני חושבת שאם הכל בסדר אין סיבה לפנות לתרומת ביצית

היי מתוקה ב- IVF הנוכחי שאבו לי 5 ביציות ומותכן הופרו 2. אני לא יודעת באיזה רמה הן היו אבל אני יודעת שהן התחלקו ל- 4 תאים והחזירו לי אותן לאחר 3 ימים. אני חושבת שאת יותר צעירה ממני וזה ממש ממש משחק תפקיד. ה IVF החמישי נשאבו 12 ביציות (לאחר שבאולטראונד האחרון נראו 5) אבל הופרו רק 4 והם הוחזרו לאחר 6 ימים והם לא היו בלצטוציסטים. הכי טוב שהיה עד כה היה ב IVF הראשון לפני שנה וחצי. נשאבו 7 ביציות והופרו 5. וזה היה עוד במינון קטן של זריקות. אני חושבת שרק גונל 150 יחידות וצטרוטייד. אז מה דעתך?

אני ממש לא מוסמכת אבל מסכימה עם מטופלש?ית... לפי ההפריות שלך עד כה נראה שהמצב בסדר גמור יש כמות יפה של זקיקים ואחוז הפריות יפה ( להבנתי אם נצפו 6 באולטרסאונד והופקו 5 זה אחוז מצויין, השאר שלא נראו באולטרסאונד אמנם נשאבו אבל כנראה היו קטנות מידי מכדי להיות מופרות) בכל מקרה, נשים ילדו בגילאים מאוחרים ממך ואני לא חושבת שאת צריכה להרים ידיים עדיין. ואין ספק שחשוב לדעת מה איכות הביציות שלך. מה לגבי להחליף רופא? חשבת על האופציה? אני תמיד חשבתי שאין הבדל וכולם עושים פחות או יותר את אותו הדבר ולקח לי הרבה זמן לשנות. בטיפול הראשון אצל הרופא החדש (פרופסור משיח) זה עבד. אז אי אפשר לדעת. בכל מקרה אל ייאוש! יהיה בסדר בסוף! את תראי! ורק בשביל הרקורד, אין לי ספק שגם אם תגיעי בסופו של דבר לתרומה זה לא ישפיע בכלום על אהבתך לילד/ה. מאחלת לך השלמה והגשמה עם כל החלטה שתקבלי

שבת שלום מצטערת פשוט לא ראיתי שענית לי אז זו הסיבה לעיכוב בתשובה שלי. לגבי ה- IVF האחרון נשאבו 5 והופרו רק 2 לא כפי שרשמת שהופרו 5 (הלוואי זה היה ממש מצב אידיאלי). לגבי החלפת רופא: כן דוקא חשבתי על זה וזה נכון מה שאת אומרת, העניין הוא שהרופאה שלי דוקא לפי מה שהבנתי היא יצירתית בטיפולים שהיא נותנת לי. נקודה נוספת שהיא גם מבחינה אנושית בן אדם באמת יוצא מגדר הרגיל ותמיד אני יכולה לבוא עם שאלות וכל מני שיטות שראיתי באינטרנט ולשאול אותה, ותמיד אני מרגישה מאוד נוח עם זה ואין גם לה בעיה עם זה היא לא עם אגו מנופח. אני יכולה להוסיף עוד משהו לגבי המלצות שלה לגבי טיפולים היא אפילו המליצה לי לשלב טיפולים אלטרנטיביים ביחד עם הטיפול הקונבנציונלי, זו דוקא גישה שלא ניתקלתי אצל הרבה רופאים. לא אכפת לי האמת לקבל חוות דעת נוספת. דרך אגב כמה עולה ייעוץ אצל פרופ' משיח ? בעניין תרומת הביציות: אני באמת לא יודעת מהיכן באה התפיסה הזו. אני ממש לא גאה בעצמי. אני יודעת שזה באמת לא אמור לשנות בכלום לגבי האהבה שאני אתן לילד/ה. איך מתקדם ההריון?. מאחלת לך המשך הריון קל ומשעמם :-). אם את רוצה לדעת את שם הרופאה את מוזמנת לכתוב לי למייל: [email protected] אז שוב תודה והמשך שבת שלום :-)

ראשית, ינני יודעת מה היתי עושה במצבך. לגבי תרומת ביצית - בעיניי זה בכלל בכלל לא משנה!!! זה עיניין טכני שולי. התינוק הוא שלך ואת אמא שלו. זה משנה של מי הביצית או הזרע? לא! זה משנה אם זה ב-ivf? מיקרו? טבעי? עם אוטראגסטון? מה זה חשוב? באמת? העיקר זה המטרה. והדרך היא רק דרך להגיע לשם. ולרבות הדרך קלה קצרה ומהירה. ולאחרות דרך קשה ומייסרת. אבל כשמגיעים לשם (וזאת דעתי הכללית בחיים, ללא קשר להריונות דוקא), כשמגיעים - זה כבר לא משנה... לגבי הפסקות - אני באופן אישי לא רואה טעם בהפסקות. אני בת 37. אם מבחינה נפשית את מרגישה יציבה - ואני מתרשמת שאת מאד יציבה וחזקה, ומבחינה פיזית אין קשיים ספציפיים - אז מדוע הפסקה? כי לחשוב ולקבל החלטה לגבי תרומת ביצית אפשר לעשות גם תוך כדי... כמובן שזאת היא רק דעתי. ושוב, אני לא במצבך וזה קל להגיד ולתת עצות וזה לא כמו באמת להיות בנעלייך... מאחלת לך בהצלחה בכל דרך שבה תבחרי!!! ושאת יום הולדתך ה-43 תחגגי כשאת בהריון!

היי עדידוש הכי חשוב: איך מתקדם ההריון?. איך את מרגישה?. תודה על התגובה. לגבי תרומת הביציות אני ממש לא יודעת מה קרה לי מאיפה באה לי התפיסה המטופשת הזו. מה זה משנה איך נעשה הילד כפי שאת אומרת. אני האמת די כועסת על עצמי מהתגובה שלי לנושא. האמת שעדיין הרופאה לא העלתה זאת בפני, ודוקא אני זו שהעלתי את הנושא הזה בפעם הקודמת. נכון להיום הרופאה שללה את האפשרות הזו. לגבי ההפסקות גם אני האמת לא בעד כי כל יום או כל חודש שעובר ממש חבל על הזמן. אז לא נותר לי אלא להמתין לפגישה עם הרופאה בשבוע הבא. ודרך אגב המחזור כבר הגיע. ומי יודע הלואי ואיחולייך יתגשמו ושאני אחגוג את יום הולדתי ה- 43 עם בטן. האמת היא שזה בעוד חודשיים - אז הלוואי. תודה רבה רבה על העצות שבאמת החזירו אותי יותר לתלם. אני מבטיחה לעדכן בהמשך. אז שיהיה לך הריון הכי כיפי שיכול להיות ושיהיה משעמם :-) המשך שבת מקסימה :-)

קודם כל, קבלי חיבוק גדול. לא מקנאה בך על הימים הקשים שאת עוברת, אבל מאמינה שתתגברי על הכל, ותסיימי את התקופה הזאת עם תינוק משלך בידיים! שנית, בבקשה אל תרגישי רע עם עצמך בעניין תחושותייך לגבי תרומת ביצית. אני חושבת שהכמיהה לילד גנטי היא אחד הדברים הכי טבעיים ובסיסיים בעולם. אישית, לפני שנכנסתי לכל העולם הזה לא הצלחתי להבין בכלל נשים שפונות לתרומת ביצית (אני במקרה הכרתי מישהי שילדה מתרומת ביצית, חברה של חברה, ולכן בכלל הרהרתי בנושא). היום - לאחר שמיעת הרבה סיפורים - אני מבינה את זה קצת יותר, בעיקר כאשר יש בן זוג בתמונה שהזרע שלו, אבל מודה שאני חושבת שהיה לי אישית קשה מאוד לפנות למסלול הזה. לכן, לפחות אל תייסרי את עצמך כאילו את "לא בסדר" שאת מרגישה ככה. את הכי בסדר בעולם! הרי כולנו כאן בעצם כי אנחנו רוצות ילדים משלנו. אחרת יכולנו לאמץ ילדות נטושות מסין או ילדים רעבים מאפריקה - שזה דבר נפלא ונאצל, אבל רובנו מרגישות שזה לא אותו דבר. אין סיבה להסתיר או להתייפייף. עכשיו, למישור הפרקטי: כפי שענו לך לפניי, על פניו את במצב מצוין יחסית לגילך, כי את מגיעה למספר ביציות והפריות נאה. יש נשים שבגיל 42.5 מייצרות ביצית-שתיים במחזור גם עם כל ההורמונים בעולם, וגם את הביציות האלה לא מצליחים להפרות וכו'. אז אני לא חושבת שאת צריכה לאבד תקווה עדיין. מצד שני, אני חושבת שיהיה חכם לעשות לעצמך איזה "קו אדום" בראש, להגביל לעצמך את מספר הטיפולים שאת עוד מוכנה לעבור, או את הגיל שאליו את מוכנה להגיע וכו'. עד גיל 43? עוד ארבעה טיפולים (שלא נזדקק!)? משהו כזה. אם, חו"ח, ה' ישמור, עדיין לא תצליחי להשיג היריון, את יכולה להרשות לעצמך לעשות הפסקת חושבים ואולי לפנות לתרומה. הרי ברגע שאת מחליטה על מסלול התרומה, פתאום אין לך כל כך לחץ זמן. חוץ מזה, למרות שאני מאוד מבינה את תחושותייך לגבי הרופאה, הייתי שוקלת בכל זאת לנסות עוד מישהו - אולי רופא שמתמחה ברזרבה נמוכה (זיידמן? בר חווה?). אני לא יודעת למה זה, אבל מקריאות בפורומים אני מבינה שיש הרבה נשים שמצליחות דווקא כשהן עוברות רופא, גם אם הן עוברות מרופא מצוין ויצירתי אחד לרופא מצוין אחר. ונקודה אחרונה - אולי תנסי לקבל חוות דעת שנייה לגבי החצוצרה שלך, אולי אפילו אם את מחליטה להישאר עם הרופאה הנוכחית? יכול מאוד להיות שאין לי מושג על מה אני מדברת, אבל כשאני קוראת סיפורים כאלה אני תמיד נזכרת באיזו בת דודה שלי בארה"ב, שעברה סיוט של חמש-שש הפריות כושלות (עם גירויי יתר, הריונות חוץ רחמיי, אשפוזים וכו'), עד שקיבלה עצה מרופא אחר לכרות סופית את שתי החצוצרות שלה ואז נכנסה להיריון בהפריה הבאה, ואחרי הלידה חזרה לטיפולים, ושוב נקלטה מיד. אז אולי אין שום קשר בין המקרה שלה לשלך, אבל מאז נשאר לי בראש מה שהיא סיפרה, שלפעמים חצוצרה לא טובה מפריעה להיריון למרות שהפריה אמורה לעקוף אותה. לא יודעת, סתם מחשבה. ואו, מצטערת על האורך. מקווה שזה עוזר במשהו שבוע טוב

קודם כל תודה ענקית על התגובה הכל כך מבינה והאמיתית. את לא מתארת לעצמך עד כמה הוקל לי המצב. אז בזכותך אני קצת פחות כועסת על עצמי. את צודקת באשר וקו האדום. אני באמת אחשוב מהו הקו האדום שלי בנושא. לגבי כמות הביציות שנשאבות והכמות שמופרית אז אני יכולה לומר לך שב IVF הראשון שמינון ההורמונים היה נמוך נשאבו 7 ביציות והופרו 5. זה היה כמעט לפני שנתיים. בשאר ה- IVF ים נשאבו 3 ביציות והופרו 2 וכבר קיבלתי מינון גבוה של הורמונים. ב- IVF האחרונים התחלתי לקחת כדורי דיאה ודקסמטזון שכנראה הם אלו שהגבירו את הכמות. אך מבחינת כמות ההפריות האחוז היה די נמוך. למשל מתוך 5 ביציות שנשאבו (בטיפול האחרון) הופרו רק 2. כך שהמצב שלי לא ממש מזהיר. העליה בכמות היתה ככל הנראה בגלל הכדורים. ביום ג' אני נפגשת עם הרופאה שלי לגבי ההמשך. מעניין מה הכיוון. אולי הפעם היא תחליט שיש לעשות אישזהו צעד בכל הקשור לחצוצרה. ואני אשאל אותה עוד שאלות. אז שוב המון המון תודה ועוד איך עזרת לי :-) ערב מקסים :-)

אני חושבת שממש ממש ממש ממש מוקדם עוד לדבר על תרומת ביצית! מצבך ממש טוב, אפילו שאת לא פרגית. את מגיב היפה מאד לטיפולים ויש לך עוברים תקינים שמתפתחים. זה עניין של זמן והעובר הנכון! 6 טיפולים גם לבנות צעירות ומפוצצות ביציות לא תמיד מספיקים... אני בהחלט הייתי ממשיכה עם שלך, לפחות עוד 3-4 טיפולים לפני שהייתי חושבת על דרך אחרת. תאמיני בגופך, הוא יחזיר לך באהבה!

ערב טוב המון המון תודה על העידוד והתמיכה. את תמיד יודעת לשים את הדברים בפרופורציות מה שאצלי לפעמים משהו משתבש. אני מגיבה יחסית טוב לטיפולים זה כנראה בזכות כדורי הדאה והדקסמטזון שכנראה יוצרים יותר זקיקים. היו טיפולים שבהם מינון הזריקות היה גבוה ובקושי נשאבו 3 זקיקים והופרו 2. כך שכנראה שאותם כדורים עזרו. אז זו הסיבה לתגובה היחסית טובה שלי לטיפולים. בכל זאת הגיל משחק תפקיד. זה מעניין שבטיפול הראשון שהיה לפני כמעט שנתיים נשאבו 7 ביציות והופרו 5 והמינון של הזריקות היה קטן. אני חושבת שקיבלתי רק גונאל במינון של 150 וצטרוטייד. ולאחר חודשיים שלושה עם טיפול אחד שנשאבו 8 זקיקים אבל הם היו ריקים (כנראה בגלל הדקאפפטיל) כאשר המינון הוגבר, כמות הזקיקים היתה מועטה. אבל זה כנראה גורם הגיל שלכאורה אנו אומרים מה זה משנה, כולה הבדל של חודש, חודשיים - אבל כנראה שזה מאוד משמעותי. גם אני עוד נותנת לעצמי סיכוי. יש לי פגישה עם הרופאה ביום ג' ומענין מה היא תגיד ולאיזה כיוון הפעם היא מתכוונת ללכת איתי. מה שבטוח שאני אעדכן אתכן. עוד שאלה קטנה: האם ניתן לעשות פרוטוקול ארוך עם צטרוטייד במקום דקאפפטיל? שוב המון המון תודה וכמעט שכחתי: איך מתקדם אצלך ההריון?. נו את כבר מרגישה כבדה? :-) לילה טוב :-)