חדשה בפורום

היי לכולן אני חדשה בפורום. לצערי אני אחרי שנה של נסיונות, IVF אחד והחזרת מוקפאים אחת. החודש צפויה לנו החזרה נוספת של מוקפאים. הפעם לקחתי את זה יותר קשה מתמיד. תחושת עקרות, ריקות, חלל עצום - פיזי ונפשי. בנוסף לכל, גיסתו בת ה-28 של בן זוגי נכנסה להריון בהזרעה ראשונה. איך להסביר כמה קשה לי לפרגן? ואיך זה שלו כל כך קל לפרגן? הוא פשוט אדם יותר טוב ממני או שהוא פשוט מדחיק יותר טוב ממני? אני שמחה בשבילם כי הם עברו דרך קשה מסוג אחר, אבל זה רק מדגיש לי כל כך את הגיל שלי (41), את הסיכויים הקטנים שלי, את הכשלון שלי להביא ילד לעולם. ובתוך זה יש כמובן את הספקות בקשר. מסביב כל הזמן יש שמתנדב להשיא עצות - אולי את לא בטוחה בקשר? אולי יש משהו שמפריע לחך ואת לא מודה בו? אולי את לא רגועה מספיק? ואני? מרגישה שאמה כמובן. לא מספיק רגועה, לא מספיק בטוחה, לא מספיק מחויבת. וכשאני כן שמה את זה במרכז חיי, אני מרגישה שאני עומדת להשתגע. הבדידות אינסופית. אף אחד לא יכול לקחת אותה ממני ואני כועסת עליו שהוא לא שם, כשהוא הכי שם שאפשר. מה עושים? איך שומרים על שפיות? ובעיקר - איך שמורים על האמונה שבסוף זה יגיע? יכול להיות שזה לא יגיע? האם שנה זה זמן סביר להתחיל לחשוב על דרכים אחרות? אולי אימוץ? ובתוך כל זה הרופא המדהים שלנו אומר שהעוברים מקסימים, שמצבי מצוין, שזה רק עניין של זמן. אבל כמה זמן? את זה אף אחד כמובן לא יודע להגיד. ואני רק מחפשת כל הזמן במה להיאחז, אבל מה קורה כשמרגישים שיאן יותר במה להיאחז? שהאדמה קורסת מתחת לרגליים? איך מפסיקים את הטירוף הזה? את הסחרחרה האינסופית?

שלום וברוכה הבאה. כמה שהתגובות האלה מרגיזות. אין דבר יותר מלחיץ מלהגיד לנו שאנחנו לא בהריון בגלל שאנחנו לחוצות. אין מה לעשות ולא תמיד קל להישאר רגועים בתוך כל המרוץ הזה. אני החלטתי לא להתייחס לכל האמירות והשטויות. אני נלחצת, בוכה ומתאוששת מתי שבא לי ומבינה שהכל לגיטימי והכל זה חלק מתהליך ארוך, מיגע, אך בסופו של דבר מאוד מתגמל. יקירתי, גם אני בת 41, ומאוד מזדהה ומבינה. אני אחרי 3 הפריות כושלות וגם לי יש עוברים יפים. כנראה שצריך לחכות לאחד הנכון שיגיע, ואני מבטיחה לך שהוא יגיע, ישתרש ויתפתח יפה במשך תשעה חודשים. את מצליחה לייצר ביציות שמופרות לעוברים יפים. יש לך אפילו מוקפאים, שזה ממש מעולה. אני יודעת שזה לא פשוט והגיל כל הזמו בתודעה, אבל אני שומעת על כל כך הרבה סיפורי הצלחה גם בגילנו. אפילו בפורום כאן יש. ולדעתי, שנה זה ממש, אבל ממש לא מספיק זמן בשביל להתייאש. את מוזמנת לשתף כאן ולחלוק את הכל. מחזיקה לך אצבעות חזק חזק לסבב הקרוב. בהצלחה, יקירתי. דני

גם אני די חדשה פה. אחרי שתי הפריות שנכשלו, שש הזרעות שנכשלו, שלושה טיפולים באיקקלומין. בסדר הפוך כמובן. לפני האיקקלומין היה לי הריון ספונטני שנפל בשבוע 11 בערך... ולפני זה עוד שנה ומשהו של ניסיונות אינטנסיבים רגילים רק עם מעקב זקיקים ואוביטרל לסרוגין. כלומר שלוש ומשהו שנים של נסיונות. (וציפיות ואכזבות ובטאות שליליות ואיזה אלף בדיקות דם). יש לי ילד בן חמש וקצת - ואז ניסינו שנה ומשהו עם מעקב זקיקים ואוביטרל. וזה הצליח. אני ובעלי 12 שנים ביחד. בני 37. ועסוקים חמש שנים לא רצופות בנסינות להרות. הזוגיות - זה כל כך פוגע בזוגיות, בעיקר ההזרעות וה ivf. או ש אולי בעיקר האכזבות. גם אני מרגישה בודדה. והפורום הזה נותן לי המון כוח להתמודד ולהמשיך. החודש זו הפעם הראשונה שלא נשברתי ביום של הבטא השלילית. ואני כל כך מופתעת מעצמי לטובה וגאה בעצמי שהצלחתי לא לקרוס. אני כרגע בשלב של תהייה האם באמת אני מגדילה את סיכויי להרות ע?י ivf? ואני בכלל לא משוכנעת. ובכלל נראה לי שמאז שהתחלתי להתעסק עם כל הכדורים והזריקות כל פעם משתבש לי משהו אחר בגוף. ואולי היתי צריכה להמשיך בנסיונות סםונטניים על מעקב זקיקים ואולי אוביטרל. אז אני כרגע מבולבלת יותר מאשר כל דבר אחר. אני מאחלת לך בכל ליבי ששהותך כאן תהייה קצרה ושתמצאי כוחות להתמודד עם הכל.

לי זה היה כמו בית כשהרגשתי בדיוק כמוך.... הקושי בפרגון הרגישות לכל אישה הריונית שעוברת לידך, לראות תינוקות קטנים מסביב.. זה לא קל בכלל.. אבל מתוקה הגעת למקום הנכון, פה את יכולה לפרוק הכל, כולן מבינות אותך.. כולם נמצאות או היו בנעלייך... אז תפרקי ותשתפי זה רק יעשה לך טוב.... רק שתדעי שאנחנו מאחורייך ולכל דבר שתרצי כולנו פה!!! במיוחד נועה המקסימה...

ברוכה הבאה בברכת תעברי לצד השני מהר.... :) פה - כל מה שכתבת מובן ועובר / עבר על כולנו... אני באופן אישי ניסיתי במהלך שנה וקצת להיקלט ללא כל בעיה נראית לעין אצלי או אצל בן זוגי ...והדבר הכי מעצבן בתהליך היה הזמן!!! הזמן שעובר ...איך אפשר לעצור אותו?! איך אפשר לקבל את האימרה "זה יגיע גם אליך" "זה עיניין של זמן"... אם היה אפשר לנסות 17 פעם בחודש אני בטוחה שהייתי מצליחה בניסיון הראשון אבל הלחץ שזה רק פעם בחודש...מלחיצה נורא! במהלך הניסיונות שלי אחותי הקטנה נכנסה להריון לא מתוכנן ... ואני בעיניים דומעות - אחת משמחה ואחת מעצב...ולא הבנתי איך אני יכולה לבכות מעצב כשמדובר באחותי, הרגשתי רע עם עצמי כל כך כאילו אני אדם רע ונורא שלא יודע לפרגן - אבל רק מי שפה מבינה איך אנחנו יכולות לשמוח ולכאוב בדיוק באותה המידה. זה טבעי להרגיש ככה. וכל אחד מתמודד אחרת!!! גם אני שמעתי את הביטוי הזה "אולי את לא שלמה במקום שלך / בזוגיות שלך עם בעלך" ואני לא חושבת שהייתי רוצה לעבור את זה עם מישהו אחר! אני יכולה להמליץ לך רק כמה דברים קטנים - 1. הזמן יעשה את שלו וגם תורך יגיע - לצערי אני לא יכולה להרגיע אותך ולהגיד לך מתי אז רק לקוות ולהחזיק אצבעות שזה יהיה בקרוב &&& 2. תהיי שלמה במקום שלך ואל תתני לאף אחד לערער אותך - רק את יודעת איך את מרגישה ליד הבחור שלך בבוקר ובלילה, ואל תשפטי אותו כל אחד מאיתנו מקבל את זה אחרת. 3. תכאבי, תתאכזבי, תתאוששי, תקווי כל הרגשות האלה הם שלך ומותר לך!!! אל תרגישי רע לגבי שום דבר!!! ואחות - זה יבוא! בקרוב בע"ה...רק תאמיני ותעשי כל שביכולתך להשיג את המטרה הזו מעבר לזה אין לנו כ"כ שליטה. שיהיה המון בהצלחה

ברוכה הבאה אלינו, הברכה שלי בד"כ היא שתתקצר דרכך איתנו, ואני מתכוונת לזה באמת מכל ליבי, שכבר בטיפול הקרוב תסיימי את הסיוט. אני אתחיל דווקא בלהצטרף לרופא שלך. אני מבינה שאת מפיקה עוברים יפים ואפילו מוקפאים - זה נפלא, זה המון וזה אומר הרבה מאד מאד על היכולת של הגוף שלך לעשות אותך לאמא! את חייבת להתפס בזה ולהאמין בזה בכל נים ווריד שיש בגופך. מה פתאום אימוץ? IVF אחד והחזרת מוקפאים אחת זה כלום!!!!!! אני יודעת שעברה שנה, אבל לצערי זה יכול לקחת עוד זמן. כן הזמן המחורבן הזה שכל הזמן מתקתק לנו במח. לא מתחילים בכלל לחשוב על יאוש לאחר IVF אחד יקירה. אני בת 40, בשבוע 27 להריון שני, והפעם לקח לי 5 טיפולים כדי להרות. לפעמים לוקח 7 או 8, ואפילו יותר. אבל בסוף זה קורה, ואת לא יכולה לא להאמין לי. אני פה כבר למעלה מ 5 שנים. הרבה מאד ילדים נולדו לנו פה, בריאים ושלמים, לנשים בכל הגילאים! צ'מעי, להיות בסחרחרה הזו זה חרא בלבן. אין מה להגיד. זה רוצה למשוך למטה את הכל - הזוגיות, השפיות, החברויות, יכולת הפרגון - ה-כ-ל! איך לא נותנים לזה לקרות? מחליטים החלטה לא פשוטה: החיים צריכים להפסיק לנוע סביב הטיפולים. החיים לא נעצרים. מחליטים שממשיכים לחיות טוב ונהדר, מחליטים שרוצים לעשות דווקא עכשיו את כל מה שרצינו ודחינו עד כה, יוצאים לטיולים, לוקחים פרויקטים גדולים, מבלים ונהנים עד כמה שרק אפשר! אין דרך אחרת. אם הראש יהיה עסוק רק בזה כל הזמן, השפיות לא תשאר לצידך יותר מדי... יש לך הרבה במה להאחז - דבר ראשון - בנו! (מותר לי להשתחצן נכון בנות? נכון שאצלנו הכי נעים וטוב בעולם?) דבר שני - בעובדה שהרפואה של ימינו לא מרימה ידיים - אז את בטח שלא. אם בא לך, ספרי קצת מה קדם ל IVF האחרון? יש בעיה מוגדרת? מה רמת ה FSH שלך? איזה טיפול קיבלת ומה היו תוצאותיו מבחינת כמות זקיקים ועוברים? יהיה טוב גליה, בלי להשמע כמו קלישאה! שיהיה שבוע טוב והמשך חג נהדר!

Fsh שלי 5.5. סה"כ הכל בסדר. יש מיומה די גדולה אבל היא פונה לכיוון הבטן ולא הרחם שזה טוב. כנראה שהיא לא דוחקת את הרירית אבל אדע בוודאות בעוד שבוע כי יש לי היסטרוסקופיה. חוץ מזה אין שום בעיה. להפך. הרופא שךי, ד"ר מיכה באום, אומר שהנתונים שלי הם של ילדה בת 22. זה הרופא השלישי שלנו. היינו בהתחלה אצל רוני חן שלא כל כך הסתדרתי איתו ואז אצל אידה אמודאי המפלצתית ואז כקינוח על הדרך קיבלנו את מיכה המדהים. מאז עברנו 2 הזרעות והפרייה אחת. גונאל אף 112.5 למשך 4 ימים ועוד 4 ימים של מנוגון וצטרוטייד. מתוך 15 ביציות שנשאבו 10 הופרו. 2 הוחזרו בפעם הראשונה 5 הוקפאו ומתוכם החזרנו 3 חודש שעבר של 8 תאים ו -10 תאים. החודש יש עוד 2 מוקפאים. אנחנו בעיקר מתפללים לתאומים כדי שלא נצטרך לעבור את הסיוט הזה דוב. אני בת 41 והוא בן 49. לא ילדים

ברוכה הבאה ((((((((((())))))))))) אני חייבת להתחיל מתשובה ברורה אחת שיש לי- אם הרופא אומר שהעוברים מקסימים ושמצבך מצויין- זה עדיין לא הזמן להתחיל לבדוק אפשרויות אחרות. אני ממש לא נגד אפשרויות אחרות, אני גם לא חושבת שחייבים למצות את כל הדרכים של הפוריות לפני שמנסים דרכים נוספות, אני פשוט חושבת שהחזרה אחת של טריים ואחת של מוקפאים זה מאאאאאד התחלתי. נכון שאת לא ילדונת, אבל שוב, הרופא שלך אומר שמצב ההורמונים שלך טוב, ושמצב העוברים שלך טוב. אז, גליתו'ש, קחי רגע נשימה. לשאוף. לנשוף. את רצה מהר מדיי. אף אחד לא יכול להגיד לך מתי זה יגמר. זה, לדעתי, הקושי הבלתי נסבל מכל הקשיים של הטיפולים הללו. אם היו אומרים לך, גליתו'ש, זה יקח עוד שלוש שאיבות- היית יודעת לווסת את הכוחות שלך. אם היו אומרים לך שזה יקח עוד שמונה חודשים, גם אז היית יודעת שיש לך תאריך לגמור עם כל הכאבים, בעיקר הכאבים של הלב, והיית יכולה למצוא את הכוחות. זה שלא יודעים מתי זה יגמר זה הכי הכי הכי קשה שרק אפשר לדעתי. אין לי תשובה חד משמעית לשום שאלה שלך. איך שומרים על האמונה? יש כל כך הרבה דברים שיכולים לשמור על האש הקטנה הזו בלב. למשל, יקירה, הרופא שלך! זה שאמר לך את כל הדברים הטובים והמעודדים! גם לי היה רופא כזה. אחרי דרך ארוכה מדיי הייתי מוכנה להפסיק כבר, ויתרתי על האש הקטנה שלי, והרופא המופלא שלי מילא אותי בעוד קצת אור וכוח. למה בן זוגך מפרגן ואת לא? כי הוא נמצא במקום אחר. אין שום סיבה וצורך להשוות. אל תפרגני. זה בסדר גמור לא לפרגן! זה לא הופך אותך לאדם פחות טוב ממנו או לפחות טוב באופן כללי. זה אומר שאת בן אדם ושכואב לך. אז אל תפרגני, ותפרגני לעצמך לא לפרגן!!! מאד חשוב לי להגיד לך, בנוגע לכל "הנשמות הטובות" שמפרשנות לך את בעייות הפוריות בפסיכולוגיה בגרוש ובבטחון שלך בקשר- בבקשה ממך: תסתמי את האזניים, את האף, את העיניים, את האצבעות, את השערות, את כל הנקבוביות בעור! תאטמי באיטונג! חירטוטי חירטוטים! זיבולי זיבולים! אל תשתפי את כל הגאונים הללו ואל תתני לזיבולי השכל שלהם לחדור לנפשך! כאילו שלא כואב לך מספיק!!! רק את השטויות האלו את צריכה לשמוע... אני מקווה שלא תתרגזי, אבל את נשמעת לי אדם עדין מאד, ואת נמצאת במקום פגיע מאד, וכל גיבוב החרטא הזה נכנס לך ללב, ואת עוד מרגישה אשמה! אשמה? על מה בדיוק? את לא אשמה! ושלא תתני לרגשי האשמה לאכול עוד משהו ממך עכשיו! יקירתי, את צודקת, יכול להיות שזה לא יגיע. אבל, יקירתי, מאד מאד יכול להיות שזה דווקא ועוד איך באבו אבוה יגיע!!! הרופא שלך אמר לך דברים מצויינים! אני ממש לא רופאה ולרוב מאד נמנעת מלייעץ עיצות רפואיות, אבל, תקראי שוב את מה שכתבת שהרופא שלך אמר!!!! ועד שזה יגיע, ובעזרת השם, זה יגיע מאד בקרוב, תשארי איתנו! יש עליות, יש ירידות, את עכשיו נמוך ואנחנו נאהב אותך ונחבק אותך עד שתתרוממי שוב! ולסיום, אני חייבת להגיד לך- אני הריתי מהחזרה של מוקפאים והיום ממש ממש היום חגגנו יום הולדת 3! הכככככככככככל פתוח!!! שולחת עוד חיבוק חם ומחזק (((((((((((((((((((()))))))))))))))))) דורה.

דורה חמודה, תודה. זה מחזק לקרוא ואת כל כך צודקת ברוב הדברים. מבטיחה לעדכן בעוד שבוע אחרי ההיסטרוסקופיה והמעקב לקראת ההחזרה. תחזיקו לי אצבעות שהפעם זה יהיה אחרת. לילה טוב וחלומות פז על תינוקות מתוקים ובריאים