חדשה בתחום...

שלום לכן. אני בת 33 נשואה + ילד מקסים בן 3. מנסים להרות בשנית כשנה. אחרי 9 חודשים של נסיונות פניתי לרופא ששלח אותי ל"מבול" של בדיקות והפנייה למרפאת פוריות בבי"ח. עד כה כל הבדיקות שלי ושל בעלי חזרו תקינות לחלוטין. התור שנקבע לי הוא לסוף החודש הזה. יכולתי להרשות לעצמי ללכת פרטי מוקדם יותר אבל בחרתי שלא על מנת להמשיך לנסות טבעי לפחות עד התור. לא הלך... כצפוי נכנסתי למעגל קסמים של לחץ נפשי מטורף, דיכאון, אנהדוניה והרגשה שכל מה שמפריד ביני לבין האושר זה עוד ילד. הדבר כמובן משפיע על המעגל הקרוב (בעלי, הילד וההורים המודאגים) והמעגל הרחוק יותר שחושד, שואל שאלות ומציק. נכון לעכשיו אני עומדת בפני דילמה וחוששת כי כל מי ששמע על התחלת הטיפולים אמר לי שלא כדאי לי להתחיל, שזה רק מלחיץ יותר ומשבש את החיים ובכלל אין לי שום בעייה כי הכל תקין אצלי וכבר יש לי ילד... וכל מה שאני צריכה זה להרגע... :-) ע"פ ההגיון שלי - הלחץ כבר קיים מהעובדה שאני לא מצליחה להיכנס להריון, אז מה זה משנה אם אני אנסה לעשות זאת בעזרת הטיפולים שגם בהם יש מרכיב לחץ? האם אני באמת מכניסה את עצמי לסרט מיותר? או שאח"כ אם זה לא יילך אני אתחרט שלא התחלתי מוקדם יותר? האם יש כאן בנות שגם אצלן "הכל היה תקין" בבדיקות והצליחו להרות רק בטיפול? ואם כן - באיזה טיפול? ואחרי כמה זמן? תודה מראש על כל תשובה שאקבל

וואו, מבול מבורך של בנות חדשות היום ובימים האחרונים... ברוכה הבאה אלינו ומקווה מאד שכבר בביוץ הקרוב את אומרת לנו שלוםםםםםםםם את גם לא הראשונה פה עם ילד ראשון שהלך טבעי ועכשיו לא בדיוק... תקראי קצת אחורה ותראי מה הבנות כתבו פה על הסיפור. כן, היו הרבה בנות שעברו פה בפורום והיו בקבוצה המייאשת הזאת של הבלתי מוסברים, ויש שהרו, יש שעדיין בתהליך. אין מצב כזה שתוכלי לדעת תוך כמה סמן זה יצליח. אם היינו יודעים, היינו כולנו פה מוצאות את עצמנו בהריון כנראה מזמן, או לא היינו לפרוק את העצבים פה, כי היינו יודעות שבתאריך איקס זה יקרה. אז זהו שלא. זה לוקח זמן. והדילמה של מתי ואם בכלל להתחיל הליך של טיפולים מאד מתיש את הנפש. את החשבון הזה בסופו של דבר תצטרכי לעשות את עם עצמך. בינתיים, מה שאני יכולה לייעץ לך, שאם הכל באמת תקין, אולי תלכי לרופא סיני או טיפול אלטרנטיבי שאת סומכת עליו כדי שיראו אם התמונה היא אותה תמונה כמו שהמערביים רואים? לפעמים הם רואים דברים באופן שונה שיכול להאיר את הדרך ולקצר אותה בדיעבד? חוצמזה, פעם היו אומרים שצריך לנסות לפחות שנה לפני שמתחילים בבירורים. בעיקר אם יש לך כבר ילד. 33 זה לא גיל מאוחר בכלל. מה רמת ה FSH בבדיקות שקיבלת? זה יראה לך את הרזרבה השחלתית ויעזור לך להחליט אם את מבזבזת את זמנך בנסיונות טבעיים או לא. בכל מקרה אנחנו פה. שיהיה אחה"צ נפלא נועה.

מאוד מבינה לליבך....אני בטוחה שאלמנט הלחץ לא מוסיף נקודות זכות ולא מקדם לקראת הריון אבל זה מאוד טבעי ואנושי. גם אני חושבת שכדאי שתקחי פעילות מרגיעה זו או אחרת כמו שיאצו/רפלקסולוגיה אולי על בסיס קבוע כדי לשבור את מעגל הקסמים שתיארת.... שיהיה לך רק טוב !

מבינה מאוד ללבך! לצערי גם אני הגעתי לטיפולים בגלל חוסר פוריות לא ידוע. אני בת 26 ומנסה 3 שנים - שנתיים טבעי ובשנה האחרונה עשינו 2 סיבובי איקקלומין, 3 הזרעות, IVF ראשון וביום ראשון יש לי החזרת מוקפאים. אני יודעת שזה מעצבן ומתסכל לעבור את כל זה בלי סיבה מספיק טובה, אך אני השלמתי מזמן עם העובדה שטבעי לא נקלט. בדיעבד, אני מצטעת שבזבזתי שנה שלמה שבה הכחשתי שיש בעיה. לדעתי עדיף לעבור את הטיפולים מאשר להצטער. שיהיה לך בהצלחה!

על התשובות והעצות. אני בצומת החלטה מתסכלת ביותר - מצד אחד אומרים להתחיל אחרי שנה של ניסיונות (שזה בעצם עוד חודש..) מצד שני כמו שכבר אמרתי וגם אתן ציינתן - כבר יש לי ילד , כל הבדיקות תקינות ואני רק בת 33. אבל אני כ"כ רוצה עוד ילד וזה לא הולך... מפחדת להכניס את עצמי לטיפולים שאולי יהיו מיותרים ורק ישבשו את הכל ומפחדת לחכות באופן טבעי ובסוף להתחיל בכל מקרה טיפולים בשלב יותר מאוחר ואז לכעוס על עצמי שלא התחלתי לפני. הלחץ הזה מוציא אותי מדעתי ומשבש לי את כל החיים. לכל הילדים בגן של בני יש כבר אחים ואחיות ורק הוא עדיין ילד יחיד. אני מרגישה את הצורך שלו בעוד דמות צעירה בבית והשאלות שלו "למה גם לי אין אח/ות?" קורעות לי את הלב. תודה על העצות לפנות לתחום האלטרנטיבי אבל אני לא כ"כ בכיוון. אני יותר נוטה לצד הקונבנציונאלי - מערבי. ניסיתי ללכת לרפלקסולוגיה מספר פעמים אבל למעט ההרגשה הנעימה שעושים לי עיסוי ברגל... לא חשתי הקלה במתח. אני מאמינה שצריך גם להאמין ביכולות האלטנרנטיביות כדי שהן יעבדו. לעומת זאת כן קבעתי תור לפסיכולוג ואני מקווה שאולי משם תבוא הישועה. אולי תספרו לי איך מתמודדים עם הגוש הזה שיושב בבטן ומשתק אותך? בעלי מפחד לדבר איתי כדי שלא אתפרק לו או אתפוצץ עליו, ילד שלי מרגיש בשינוי ומנסה בכל דרך אפשרית לבדוק את הסבלנות שלי ואני מרגישה שעוד שנייה האדמה פוערת את פיה ובולעת אותי. אז איך... ???? שיהיה לכולכן רק בשורות טובות. ולנועה - עדיין אין לי תשובות של ה FSH ברגע שיהיו אשמח לקבל מכן הסבר

אני רוצה להיות קצת יותר נחרצת מהאחרות, כי הייתי בדיוק במקום שלך. (את מוזמנת לקרוא עלי בפתיח). הייתי בת 34, עם ילד ספונטני, עם שנה של נסיונות, עם בדיקות תקינות ובלי הריון שני. (גם אני טיפוס של רפואה קונבנציונאלית וחושבת שאלטרנטיבי עוזר כשמאמינים בו). אם את מבייצת אז תעשי לי טובה אישית ותגידי לכל מי שאומר לך להרגע שילך לחפש! נכון שמתח לא עוזר ולא בריא, אבל הוא לא עוזר לכלום והוא לא בריא לשום דבר והוא לא מה שמשבש לך את הכניסה להריון, כמובן, אם הביוץ שלך תקין. אני דווקא לגמריי בעד זה שכן תתחילי, חודש לפה או לשם זה באמת לא מה שעושה את ההבדל. אל תקשיבי בבקשה לעצות של כל הסביבה, תקשיבי לרופאים, תקשיבי למנוסות (כמונו למשל...) ואל תעמיסי על עצמך עודף עיצות ועודף אנשים שיכניסו לך יותר מדיי בלגאן ולחץ לראש. האדמה תהייה הרבה יותר רגועה אם תסנני קצת את הסביבה. אני מבטיחה! בעצם, התחלתי לספר לך ולא המשכתי- המצב שלנו היה מאד דומה. נחשבתי לבלתי מוסברת עד שנמצא ההסבר. אבל לא תמיד מוצאים. גיל 33 הוא אחלא גיל להתחיל ולא למשוך רגליים. לכי לרופא טוב, תקשיבי למה שהוא אומר. ותתחילי. זה יעזור גם לגוש הזה בבטן כי תדעי שאת פועלת ולא מחכה לנס. קחי אוויר. הילד שלך צריך אמא. תתפרקי בצד ותבואי אליו בשמחה ובאושר, כי הוא הילד שכאן! הוא הילד שהיה הבטחה והתקיים! ומגיע לו שתהיי בשבילו לגמריי. וגם השני יגיע, את תראי! בהצלחה!!!! דורה.