האם זה נכון?

האם זה נכון שהסיכוי למום בעוברים גדול יותר בהפריה חוץ גופית? ובייחוד במיקרומניפולציה? מה ידוע על כך עד כה? מקווה לקבל ממכן אינפורמציה עדכנית.

אני מעתיקה לך פה תשובה מפורטת מאד של פרופ' זיידמן בנושא. מקווה שזה יעזור, על אף שאני יודעת מנסיון שלי שלא תמיד זה מקל את ההתלבטויות... בכל מקרה בהצלחה גדולה, ובבריאות!! ================== טיפולי הפריה חוץ גופית נמצאים בשימוש נרחב בישראל. נראה כי הביקוש לטיפולים אלה רק עולה עם השנים, בין היתר, כתוצאה מדחיית הגיל בו זוגות רבים בוחרים להביא ילדים לעולם. הרופאים מתגאים בצדק בשיפור התמידי ביעילות טיפולי ההפריה החוץ גופית. אך אימוץ של טכנולוגיות חדשות לא רק מעורר עניין ותקווה כי אם גם מעורר דאגה ביחס להשפעות ארוכות הטווח של הטיפול. אחת הסיבות לדאגה ביחס לבטיחות הטיפולים נובעת מהעובדה שניתן כיום להסיר את רוב המחסומים שהטבע הציב על רביית האדם. לדוגמא, לגברים שלא נמצא אצלם בכלל זרע בזרמה ניתן היה בעבר להציע רק טיפול עם תרומת זרע. כיום ניתן לאפשר לגברים אלה להיות אבות ביולוגיים בעזרת שאיבת זרע מהאשכים והזרקת תאי זרע בודדים לביציות (מיקרומניפולציה או ICSI). הטכנולוגיה החדשנית מביאה אומנם במקרה זה ברכה רבה לזוגות עם בעיה מסוג זה, אך יוצרת מצב בו גברים עם בעית זרע חמורה עלולים לעתים להעביר לצאצאיהם את ההפרעה הגנטית שגרמה להם להיות לא פוריים. בעוד שחשוב שהמטופלים יהיו מיודעים היטב ביחס לסכנות שאכן קשורות לטיפולי פריון, חשוב לזכור שלמעלה מ- 90% מהילדים שנולדים לאחר טיפולי פריון בריאים לחלוטין. בסקירה זו נציג את הידוע כיום באשר לבטיחותם של טיפולי הפריה חוץ גופית בטווח הארוך. ++האם יש יותר מומים מלידה בילודים לאחר טיפולי פריון ? הריונות שמושגים לאחר הפריה חוץ גופית נעזרים בשיטות מעבדה מתקדמות והדבר עורר חשש כי ההתערבות בתהליכי ההפריה עלול לפגום בעוברים ולהוביל לעליה בסיכון להיווצרות מומים בעובר. בניסיון לקבוע את שיעור המומים בילודים לאחר הפריה חוץ גופית, ובייחוד לאחר הפריה שנעשתה בסיוע מיקרומניפולציה (הזרקת זרע בודד לביצית, ICSI) נערכו בעולם מספר מחקרים שהגיעו לתוצאות מנוגדות. לדוגמא בקרב 134,985 ילדים שנולדו לאחר טיפולי הפריה בארה"ב בשנים 1996 ו- 2000 נמצאו מומים מולדים חמורים רק ב- 1.9% מהילדים, שיעור שאינו שונה משיעור המומים בכלל האוכלוסייה בארה"ב ובישראל. בעוד שממצאים מעודדים אלה נתמכים על ידי מרבית המחקרים מאירופה, הרי שבמחקר מאוסטרליה נמצא סיכון גבוה פי שנים למומים בילודים לאחר טיפולי הפריה. הוצעו עד כה מספר הסברים להבדלים בממצאים. ראשית, הודגש כי מחקרים שמטרתם לקבוע את הסיכון למומים מלידה מבוססים על שיטות שונות של מיון סוגי המומים בילוד לחמורים ולקלים. בקבוצה של המומים הקלים נכללים גם תופעות לא משמעותיות כמו כתמים על העור, שלא מהווים מקור לדאגה רבה להורים. באשר למומים החמורים, הרי שקיים הבדל ניכר בשיטת המיון של המומים במחקרים השונים. לדוגמא, איוושה ("רישרוש") שאובחנה בלב הילוד תחשב בחלק מהמחקרים כמום לב הנימנה אל המומים החמורים ולפי שיטת מיון המומים במחקרים אחרים כמום קל. שנית, יש לזכור כי המעקב אחר ילודים לאחר טיפולי הפריה הינו לעתים נמרץ יותר ועל כן עלול להוביל לאיבחון של יותר מומים בילודים אלה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. שלישית, יש לזכור כי אוכלוסית הזוגות שעוברת טיפולי פריון שונה מהאוכלוסיה הכללית. לדוגמא הגיל הממוצע הינו גבוה יותר בקרב המטופלים, ועל כן יתכן ושיעור המומים המוגבר לכאורה נובע ממאפיינים ייחודיים של האוכלוסייה שנזקקת לטיפולי פריון. יש תמימות דעים בין החוקרים, גם בקרב אלו שמתריעים על סיכון מוגבר של מומים, כי לקושי להרות בקרב המטופלים, הם גם אלו שגורמים לסיכון המוגבר למומים שנמצא בחלק מהמחקרים או שעודף המומים נובע ישירות מהטיפול התרופתי ומהפעולות שמבוצעות במעבדה בזרע, בביצית ובעוברים. מעניין לציין שגם במחקר האוסטרלי, בו נמצאו יותר מומים אצל מטופלים בהפריה, לא היה הבדל בשיעור המומים בין מטופלי הפריה שכן או לא עברו גם טיפול עם מיקרומניפולציה (ICSI). הדבר מרמז אולי שלפעולות במעבדה השפעה מוגבלת על שיעור המומים. ניתן להניח כי עבור המטופלים ששואפים להריון, וזקוקים לטיפולי הפריה, לא ממש חשוב מהו הגורם המדויק לסיכון המוגבר.אך כאשר שוקלים את שיעור הסיכון למומים יש להבין את משמעות הממצאים. כלומר, חשוב להבדיל בין סיכון יחסי, כלומר פי כמה הסיכון למומים מלידה גבוה יותר, לשאלה המעשית יותר עבור בני הזוג שהיא מהו הסיכון המוחלט או בכמה עולה הסיכון למום בעובר. על זוג שפונה לקבלת טיפול להבין שגם ללא טיפולי הפריה יש סיכון בהריון להיווצרות מומים וכי גם לפי המחקרים שדיווחו על התוצאות המדאיגות ביותר עולה הסיכון למומים מלידה באחוזים ספורים בלבד. הרוב המוחלט, מעל 90% מהילודים יהיה בריא. חשוב גם להדגיש כי את הרוב הגדול של המומים המולדים החמורים אין קושי לאבחן בעת בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר. יתכן על כן כי המסקנה העיקרית שניתן להסיק מהמחקרים האחרונים היא שלנוכח האפשרות שיש יותר מומים לאחר טיפולי הפריה חשוב להקפיד על ביצוע בכל הריון לאחר טיפולים בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר. ++האם יש יותר בעיות כרומוזומאליות בהריונות לאחר טיפולי פריון ? נראה כי אצל זוגות שעוברים טיפולי הפריה חוץ גופית בשילוב עם מיקרומניפולציה (הזרקת זרע בודד לביצית, ICSI) יש עליה של כ- 1% בסיכון לבעיה כרומוזומאלית בעובר. חלק מהבעיות הכרומוזומאליות הללו אינן בעלות משמעות חמורה לבריאות העובר. אבל לנוכח ממצאים חדשים אלה מן הראוי שזוגות שעוברים טיפולי הפריה עם מיקרומניפולציה יקבלו יעוץ מהרופא ביחס לצורך לבצע בדיקה גנטית של מי השפיר שיכולה לשלול באופן כמעט מוחלט בעיה כרומוזומאלית בעובר. נראה כי העליה הקלה בשיעור ההפרעות הכרומוזומאליות בעובר אינה נובעת מפעולת המיקרומניפולציה עצמה, כי אם קשורה בגורמים הגנטיים שגרמו לבעית הזרע. כלומר, עיקר החשש להפרעה גנטית הוא בקרב זוגות שאצל הגבר יש בספירת הזרע פחות מחמישה מליון תאי זרע לכל מ"ל ובמיוחד אצל אלו שלא נמצא אצלם כלל זרע בזרמה. במקרים אלה מומלץ לשקול עוד לפני תחילת הטיפולים להפנות את הגבר לבדיקה של מבנה הכרומוזומים (קריוטיפ), לבדיקה לנוכחות הגן ללייפת סיצטית (CF) ולבדיקה לחסרים ברצף הגנים על כרומוזום Y. ניתן ללמוד מכך שהסרת מחסומים שהטבע הטיל על יכולת הרביה של זוגות מסוימים עלולה להוביל ללידת צאצאים שחשופים לבעיות גנטיות מסוימות, שללא טיפולי הפריה לא היו מועברות לצאצאים. למרות זאת, זוגות עם בעיה גנטית שמובילה לאי פריון בוחרים לעתים קרובות לקחת את הסיכון ולעבור את הטיפול, ובהמשך לשלול בעיות כרומוזומאליות בעובר על ידי ביצוע איבחון גנטי טרום לידתי. האם יש יותר בעיות התפתחותיות בילודים לאחר טיפולי פריון ? מחקרים אשר בדקו את ההתפתחות בגיל שנתיים של ילודים שנולדו לאחר הריון שהושג בעזרת הפריה חוץ גופית מצאו כי הללו הגיעו להישגים דומים לאלו של ילודים שנולדו לאחר הריון טבעי. היו מחקרים שמצאו כי ילדים שנולדו לאחר הפריה חוץ גופית השיגו במבחנים התפתחותיים תוצאות שאפילו עולות על אלו של ילודים שנולדו לאחר הריון טבעי. ממצא מפתיע זה הוסבר על סמך שיעור ההשכלה הגבוה יותר יחסית של ההורים שטופלו בהפריה חוץ גופית באוכלוסייה שנחקרה. לאחרונה פורסמו גם מספר מחקרי מעקב אחר ילדים שנולדו לאחר ביצוע מיקרומניפולציה (ICSI) בהגיעם לגיל שנתיים. תוצאות המחקרים הללו מעודדות ומורות כי לא היה הבדל בהתפתחות ילדים אלה בהשוואה ילדים שנולדו לאחר הפריה חוץ גופית. =========================