שתי שאלות

היי, בערך מגיל התיכון גיליתי שאני ביסקסואלית. אבל עד גיל עשרים בערך לא מימשתי עם זה כלום. חשבתי על זה מידי פעם אבל הבנתי שאני נמשכת גם לנשים וגם לגברים. הרגשתי שאני צריכה לבדוק עם עצמי ולהיות עם אשה כדי לדעת עד כמה זה אמיתי ואז באמת אחרי ש"טעמתי" מזה הבנתי עד כמה זה אמיתי. עד לפני כמה חודשים בכלל לא הפריעה לי העובדה הזאת שאני "ביסקסואלית". אפילו "יצאתי" באופן חלקי מהארון וסיפרתי למשפחה שלי וחלק מהחברים, וכששאלו אותי איך זה יכול להיות שאני באמצע (המשפחה שלי חשבה שאני בכלל לסבית ושאו שעדיין לא הבנתי את זה או מכחישה, או שאני בכלל מכינה אותם נפשית לזה שאני כן לסבית), אז עניתי להם שאני לא לסבית ולא סטרייטית, שאני ביסקסואלית ושמבחינתי כשאני אוהבת גבר אני נמצאת איתו באופן טוטאלי וכשאני עם אישה אז אותו הדבר. שאין באמת הבדל בין המינים, זה פשוט תלוי בבנאדם שאיתו אני נמצאת. זה נראה לי אפילו במקום מסוים ה"מצב האופיטימאלי", שאני כביכול יכולה "ליהנות משני העולמות"... הבנתי שנטייה ביסקסואלית היא נטייה מינית לכל דבר, בדיוק כפי שהומוסקסואליות זו נטייה וסטרייטיות זו נטייה. אז הרגשתי לחלוטין שלמה עם עצמי, ואפילו לא חשבתי שאני צריכה לדבר על זה עם מישהו, כי הרגשתי גם טוב שאני מצליחה להגיע עם עצמי לכזו "שלמות" נפשית. הבעיות החלו להופיע ברגע שהייתי עם בחור, בקשר רציני, ואז ברגע שהייתי "שלו" כביכול, הרגשתי שאני לא יכולה להיות רק איתו, שאני צריכה אשה בשביל לאזן את עצמי. זה לא נבע לדעתי מהפחד למחויבות, אלא פשוט כי הרגשתי שיש דברים שהוא כגבר לא יכול לתת לי כפי שאשה יכולה. לעומת זאת, אני יודעת שאם אני אהיה רק עם אשה, יהיו דברים שהיא לא תוכל לתת לי כפי שאולי גבר יוכל. ואז... בשנים האחרונות, בערך מגיל עשרים התחלתי למצוא את עצמי בקרב גברים שהם קצת נשיים... או כאלה שמתעניינים גם בבני מינם בצורות שונות. חשבתי לעצמי שזו מקריות, אבל כמעט בכל גבר שהתעניין בי או שאני התעניינתי בו ראיתי פן קצת נשי או "קווירי". ואם זה היה בצורה מינימאלית, אז הגברים האלו לפחות פינטזו על סיטואציה מינית עם גבר (סיפרו שפינטזו אבל שבאופן כללי הם לא רואים את עצמם כ"גייז" או "בי"). הגברים הנשיים שנתקלתי בהם היו כאלה שמבחינה חיצונית הם "נשיים", וגם מבחינה מנטאלית והתנהגותיות (יכול להתבטא בדיבור, בהליכה, בתנועות וכיו"ב). ושמתי לב עד כמה זה מושך אותי. בהתחלה זה לא משך אותי בכלל ואפילו די דחה אותי. אבל עם השנים כנראה אולי מתוך הרגל התחלתי ממש לאהוב את זה. ואפילו במקום מסוים, שאלתי את החבר הנוכחי שלי (אנחנו בתחילת הקשר) אם הוא גם "כזה" ואחרי שאמר שלא, קצת התאכזבתי. לאחרונה התחלתי לתהות עם עצמי האם עצם העובדה שאני נמשכת לגברים כאלה אולי מכינה את עצמי לעובדה שאני בכלל לסבית ולא בי כפי שחשבתי? מצד שני, אני יודעת שאני נמשכת לגברים, לאיך שהם, לאו דווקא פיזית. ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אז הנה, עכשיו אני נמצאת בתחילתה של מערכת יחסים, וחסרה לי אשה... אני חושבת עד כמה אני רוצה שתהיה גם אישה בחיים שלי, והכוונה היא לא לערבב את שתי מערכות היחסים ביחד, אלא שיהיה לי "מהצד". אני לא רוצה שיהיה לי עוד גבר בחיים כפי שנניח אני רוצה שתהיה לי אישה. אני לא צריכה את המערכת יחסים הפתוחה באופן הזה שאני אוכל לצאת עם גברים. אלא שפשוט אני אהיה בשתי מערכות יחסים, הן עם אשה והן עם גבר, עדיף בו זמנית כי שאני ארגיש שלמה עם עצמי. ואני יודעת שלא תמיד זה יכול להיות ככה. עכשיו אני יוצאת עם בחור שהוא "גברי" לחלוטין, ולמרות הכל, הייתה לו איזו התנסות ב"תחום" עם בני מינו. הוא יותר "מפנטז" על זה מאשר עושה, והוא די פתוח, אבל אני לא בטוחה עד כמה הוא יקבל את זה שאני רוצה להיות גם עם אישה. אני מתפדחת לומר לו את זה, כי אם הוא לא יסכים, אני כנראה אקבל את זה ואומר לו שזה בסדר מבחינתי, אבל אז הוא לבטח לא יסמוך עלי ויחשוב שאני בוגדת בו. ועדיין המחשבות שלי ינדדו לעוד מקומות... הוא יודע אגב שאני בי סקסואלית, ושאל אותי אם לא חסרה לי אישה, ואמרתי לו ש"לא". כי לא ידעתי מה לומר. אני יודעת שאני אמורה לחשוב שאם גבר לא מוכן לקבל אותי כפי שאני אז הוא לא שווה את המאמץ. אבל זה לא נכון, כי לא מדובר ב"תכונה" טבעית בי, אלא בהעדפה. וזה לא נחשב מקובל במיוחד (בעולם המערבי...) לנהל שתי מערכות יחסים, שנפרדות אחת מהשנייה. אז עכשיו אני לא יודעת איפה אני עומדת, וגם תוהה מדוע אני נמשכת לגברים נשיים, אם אני גם אוהבת "גברים". אגב, אני רוצה רק לציין שאני בכלל לא רואה את עצמי כ"מתלבטת". הבנתי שאם אני כבר "כזאת" מאז התיכון אז ברור לי שזו כבר לא פאזה אם כי העדפה. אני לא יודעת אם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי להבין את זה, אני מחבבת את הבחור הזה ואני לא רוצה לסיים איתו את הקשר. אבל ברור לי שגם אין לי הרבה התנסויות עם נשים, ולכן אולי אני צריכה שיהיו לי לפני שאכנס למערכת יחסים עם גבר, לפחות לדעת איך אני מרגישה עם זה. מצד שני, אני באמת חושבת שאני רוצה להיות עם אשה, אני יודעת איך זה וכשאני מתאהבת בבחורה אני מרגישה מדהים. אני רוצה להיות איתה בדיוק כפי שזה קורה לי עם גבר. אז לכן אני לא בטוחה אם זה קשור לניסיון...

שלום רביד, קראתי בעיון את פנייתך המפורטת. רוב הקשיים של ביסקסואלים נובעים דווקא מכך שהם אינם מסוגלים ליהנות משני העולמות וסובלים גם מהחברה הסטרייטית וגם מהחברה ההומוסקסואלית ועוד יותר מכך מצורך נוקשה שלהם בהגדרה לכאן או לכאן במקום לשלב בין השניים: http://giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html . קיימת אכן תופעה אחרת, שכיחה מאוד, של קשרים אפלטוניים אמיצים בין הומוסקסואלים ובין נשים, לפעמים סטרייטיות ולפעמים לסביות: http://giditherapy.com/shrink-friendly/a27.html , אך מניסיוני, הדינמיקה שם שונה ממה שאת מתארת והמוטיבציה של האישה אינה לחפש לגיטימציה לצדדים החד מיניים או הדו מיניים שלה. מניסיון רב בעבודה עם ביסקסואלים גברים, נוכחתי לדעת שרובם הצליחו במהלך הטיפול למצוא איזה שהוא סידור חיים משביע רצון ומניח את הדעת שאיפשר להם ליהנות משני העולמות (למשל, קיום הקשר הזוגי בחייהם עם אישה והשארת הקשר עם בני מינם ברמה של מין מזדמן). מתיאורייך עולה שאת "טיפוס טוטאלי" וחייבת להתמסר בתקופה נתונה או לגבר או לאישה. גם תופעה זו מוכרת כ"סדרתיות" בקרב ביסקסואלים, כלומר, קושי למזג בין העולמות וקיום קשר בתקופת חיים מסוימת עם בני אותו מין ובתקופת חיים אחרת עם בני המין האחר. בחיים בכלל תמיד כאשר אנו בוחרים באלטרנטיבה אחת, אנו מחמיצים את האחרת, וזה דבר שאנשים עושים אותו כל הזמן, חלקם בהשלמה וחלקם תוך חרטה מתמדת על האופציה הבלתי ממומשת. לכאורה לפחות ניחנת בגמישות מספקת כדי ליהנות משני העולמות והייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל גיי/בי-פרנדלי כדי שיעזור לך להתגבר על נטייתך לחיטוט עצמי שנמצאת יותר ויותר במחקרים כמקדמת דיכאון: http://giditherapy.com/avtava.html . בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

מתיאור הדברים שלך עולה שאת לא לגמרי שלמה עם הנטייה שלך שלא להסתפק בבן/בת-זוג אחד בכל פעם. חשוב שתדעי שאת לא בודדה בתחושות האלה. לא מעט אנשים חווים את חוסר הסיפוק שאת מתארת ממערכת יחסים עם אדם אחד ומחפשים מעבר לכך, ולא סתם שיעור הבגידות והנישואין בחברה המערבית הוא כ"כ גבוה. לכן, חלק מחליטים לפתוח את מערכת היחסים בהסכמת בן/בת-הזוג, חלק מוסיפים משתתף/ים לקשר הזוגי, וחלק פשוט בוגדים. לדעתי, מאוד יכול להיות שאת פוליגמית בהווייתך, וכדאי לך לבדוק אפשרות לקיים מערכת יחסים עם יותר משני משתתפים (פוליאמוריה). אפשר להעלות את האפשרות הזו מול בן-הזוג בנקודה מסויימת, כאשר את מרגישה שנבנתה ביניכם מערכת יחסים המושתתת על אמון ועל הבנה הדדית, ולראות איך הוא מקבל את זה. או לחילופין, לחפש מלכתחילה בחור/ה שיבינו את רצונך ליותר מבן-זוג אחד או אפילו ירצו בעצמם. בכל מקרה, אני ממליץ לך להיכנס לפורום הבא ולקרוא קצת בנושא. http://community.livejournal.com/polyamory_il בהצלחה!