עבודה ואהבה...

שלום ד"ר רובינשטיין ושאר המשתתפים... הפסיכולוגית שלי נהייתה פרודיאנית בהגדרה שלה לבריאות נפשית, למרות שהיא בכלל לא פרוידאנית בגישה שלה. בשיחה האחרונה שלנו היא אמרה שיש לה פרוגרמה מאוד ברורה בטיפול שלי, לעזור לי למצוא אהבה, ולעזור לי למצוא עבודה מספקת. אם נמצא את זה אני משוחרר. (זה מילים שלה)... האמת היא שאין לי כל-כך ספק שלפי ההגדרה הזו אני די בריא מבחינה נפשית, מכיוון שיש לי היכולת לאהוב ולעבוד. אין לי ספק בכך, ואני גם די משוכנע שהיא חושבת כך. אז למה הפסיכולוגית שלי מתכוונת? שאפשר יותר?...או שמא פשוט היא מגיבה לתיסכולים שאני מעלה בטיפול, או שהיא נתנה תשובה אד הוק לשאלה שהצגתי לקראת סוף הפגישה... לפני חצי שנה היא אמרה לי שמטרת הטיפול היא לעזור לי להתמודד עם הבי פולריות שלי ועם ההומואיות שלי, אבל איכשהוא זה התמסמס, כי כבר אין כל כך במה לטפל בתחומים האלה. מבחינת המצב רוח שלי, אני די משוכנע ויש לי על מה להתבסס, שאף פעם בחיים שלי, גם לפני שהייתי מאובחן, לא הייתי כל-כך יציב מבחינת המצב רוח שלי. למעשה, אני כל-כך יציב שזה אפילו נעשה משעמם. ומבחינת ההומואיות- האמת היא שפשוט די השלמתי את זה ולמדתי להינות מהצדדים החיוביים של העניין. אני כבר לא כל-כך מתגעגע לחיים הסטרייטים שיכלו להיות לי. אז אם השלמנו את היעדים מלפני חצי שנה, למה לא לשחרר אותי כבר עכשיו, ובמקום זה להמציא יעדים חדשים? (-; זה באמת מעניין, מתי מגיע הרגע שפסיכולוג אומר למטופל שלו שאין לו צורך יותר בטיפול? טוב, בעצם אולי הייתי צריך להעלות את ההודעה הזו בפורום פסיכותרפיה, אבל אני רגיל לכאן כבר... לילה טוב מיכאל

שלום מיכאל, המקום לברר את מה שהפסיכולוגית שלך אמרה הוא, כמובן, בחדר הטיפולים ונשמע שאתה בידיים טובות. מהודעותיך כאן בפורום אני משער שב"אהבה" היא התכוונה לקשר זוגי יציב ואת זה, ככל שידוע לי, עדיין לא מצאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום ד"ר רובינשטיין... אני אדבר על זה איתה בפגישה הבאה...וכן, היא ממש מקצועית וגם מומחית ויש לה תואר פרופסור. איכשהוא אני כל הזמן נופל על פרופסורים, גם הפסיכיאטר שלי פרופסור, והפסיכולוג הקודם שלי גם היה פרופסור. מה יש לי מפרופסורים?, או ליתר דיוק מה יש להם ממני? כי הם בחרו אותי יותר ממה שאני בחרתי אותם. (אם הייתי נותן שמות סביר להניח שהיית מכיר אותם), ואני בכלל צריך איזה מתמחה מהתחנה, מישהו בגיל שלי, שאני ארגיש עליונות אינטלקטואלית עליו, אתאהב בו בסתר, וארשים אותו עם ציטוטים מקפקא, או איזה פילוסופיה בגרוש שאני אמציא בעצמי. (ואגיד שהיא של קפקא) ברור שלא מצאתי קשר זוגי יציב, אבל זה לא שאני לא מסוגל או מוכן לקשר כזה. אין לי כל-כך ספק שאני ממש בשל לקשר זוגי יציב. אני רק צריך למצוא מישהו שיהיה חכם, חתיך, עשיר, עם רכב משלו, מנהל בכיר בחברת היי-טק, שגם עוסק באומנות בזמנו החופשי, ובנוסף הוא צריך להיות בן 35, אבל להיראות כמו בן 25. וגם צריך להיות רזה וקצת נמוך ממני. וברצינות, הפסיכולוגית שלי גרמה לי לחשוב שבעצם נגמר הטיפול ברגע שהיא הציגה את היעדים האלה. הרי הפוטנציאל קיים, היכולת קיימת גם באהבה וגם בעבודה. אין כאן איזו בעיה שיש לפתור, שיש להתמודד איתה. עכשיו נותר רק להגשים את הפוטנציאל... זה באמת כיף גדול שיש לי עם מי לדבר חמישים דקות פעם בשבוע רק על עצמי, אבל אולי הגיע הזמן לוותר על התענוג הזה ולהתמודד לבד. בברכה מיכאל