אממ..

אחח, עוד דחייה. הבחור נכנס אליי לדירה, בוחן אותי, אני מזכיר לו שנפגשנו כבר פעם (פעמיים למען האמת, בפעם השנייה הוא דחה אותי), הוא אומר "יכול להיות", ואז המשפט הכ"כ שנוא.. "נראה לי שנוותר".. אני מרגיש כזה אפס ומכוער כשהוא אומר את זה.

שלום תוכי, אף אחד לא שמח מדחייה, אבל נראה לי שאתה מעניק לזולת כוח עצום עליך. אני מתאר לעצמי שיש גם אנשים שאתה לא מעוניין בהם. "שידורים חוזרים" של פגישות עיוורות כמעט אף פעם לא יוצאים מוצלחים. מבחינה מעשית, אני רק יכול להציע לך לנסות דרכי הכרות אחרות, המוצלחת שבהן (לדעתי הבלתי-מחייבת) היא לנסות להכיר אנשים בסביבתך הטבעית, אם זה עבודה, לימודים ואפילו סתם ברחוב. ראשית, תקבל ותיתן תשובה מיידית לשאלה אם אתה מעוניין בצד השני ואם הוא מעוניין בך בלי לעבור את מסע הציפיות המייסרות של פגישות עיוורות. שנית, זו דרך שמאפשרת להכיר את האדם במהלך הטבעי של החיים, לעמוד על צדדים שונים באישיותו וכל זאת בלי המתח של "אודישן" הכרוך בפגישות עיוורות, כאשר בשנייה אתה שופט ונשפט עפ"י המראה החיצוני בלבד. ועם כל זאת, התגובה הקשה שלך (שמדבריך אני מבין שהיא אינה מקרה בודד) גורמת לי להמליץ לך לפנות לייעוץ כדי לטפל בדימוי העצמי הנמוך שלך, שכן אם כל תגובה של הזולת גורמת לך תגובה קיצונית כל כך, משהו כנראה מאוד לקוי ביחסים שלך עם עצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אתה אומר שזו תגובה קשה אבל.. יש אנשים שמגיבים בסדר לדחייה? זה לא מצב נעים. כאילו נותנים לך "עובר" או "נכשל".