ד"ר גידי...

דיברתי קצת עם פסיכולוג שיוצא עם אחותי. תוך כדי שיחה, הוא העיר הערה שהדהימה אותי!!!. לדבריו, כפסיכולוג הוא לא נותן למטופל עצות ספציפיות!!!. מה אתה אומר על זה?. זה נכון?. ואולי זה רק בזרם מסויים לא נותנים עצות?. אתה נותן עצות ספציפיות?. ואם לא - למה לא?. ואם המטופל לוחץ אותך לקיר ודורש עצה ספציפית?. אתה בטח קולט שאני מופתע מהאפשרות הזאת... להגנתי אומר, שאין לי טיפה ידע בפסיכולוגיה. אז סלח לי אם השאלות נראות לך מטומטמות...

שלום בועז, השאלה שלך לא מטומטמת כלל והיא נוגעת בסוגייה מרכזית בתחום הטיפול הפסיכולוגי: http://www.giditherapy.co.il/?p=240 יפה ציינת, שהתשובה לשאלה תלויה, במידה רבה, בגישה הטיפולית. בטיפולים ה"קלאסיים" או ה"מסורתיים" תפקידו של המטופל "פסיבי" לכאורה. גישה זו, שידועה בימינו כ"גישה הפסיכודינאמית" (המבוססת על הפסיכואנליזה), היא אכן הגישה המקובלת ביותר בישראל, בעיקר במוסדות האקדמיים. לפי גישה זו, לא רק שאין זה מתפקידו של הפסיכולוג לתת עיצות מעשיות, אלא שהדבר אף עלול לפתח תלות אצל המטופל. מטרת טיפול היא לאפשר למטופל להגיע למודעות וכשהוא מודע לרצונות המנוגדים שבתוכו, חופש הבחירה שלו גדול יותר. ניטיב להבין זאת כאשר אנו נתקלים בבעיה כזו או אחרת ומתלבטים, אך אנחנו יכולים לחלק עיצות מעשיות נבונות מאוד לחבר שנמצא בבעיה דומה. לכן, התפיסה היא שלא מדובר בחוסר יכולת לפתור את הבעיה, אלא בקונפליקטים המשתקים אותנו מפעילות. בטיפול ההתנהגותי-הקוגיטיבי, שתופס תאוצה הן בעולם והן בארץ, המטפל מתערב יותר בהתנהגות המעשית. הבעיה של המטופל מתורגמת למונחים התנהגותיים ונתפסת כהפרעה בתהליך הלמידה, כאשר בטיפול הוא אמור ללמוד דרכי חשיבה והתנהגות חדשות (למשל, אסרטיביות). נעשה כאן יותר שימוש במשחקי תפקידים, למשל, אבל גם כאן לא מדובר על מתן עיצות מעשיות בנוסח "תזרקי אותו". אגב, אפילו בקואוצ'ינג לא ניתנות עיצות מעשיות של ממש. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il