הפסיכולוג שלי

אני מטופלת ארבע שנים. לכאורה הקשר עם הפסיכולוג קרוב, חם, אוהב. אני נאבקת בעצמי קשות שלא לאהוב אותו באופן שאחשוב שהוא שלי. יש לי התקפי חמידה שאני תופסת אותם בבטן חזק. אני חומדת אותו לא באופן מיני, אלא רגשי ורכושני. אני נשואה, מבוגרת, והוא צעיר וחמוד ונשוי.יש לי סיבות לחשוב שהוא נשוי לבן מינו, בגלל עיסוקיו האחרים הגלויים בהקשרים אלה, ולא מפני שציין זאת לפניי. הסתרת הדבר מכאיבה לי.אי אפשר להעלות את העניין לשיחה גלוי כי הוא שומר בקנאות על פרטיותו, ומנסיוני איתו זה אינו ניתן לשינוי.אני חשה שהוא מפחד לאבד את אהבתי והערכתי אליו אם אדע יותר, ולא כך. אני מעמידה פנים כאדישה, אבל הסודיות האופפת אותו מרחיקה אותי לסירוגין.אני חייבת לציין שהוא מראה לי חיבה רבה ודאגה. אני חשה שאין זה יאה בגילי (49) להתעסק בשאלות שוליות כאלה בטיפול, אלא להתמקד בי ובבעיותיי הגדולות. שאלתי: למה זה מפריע לי? למה אני מוטרדת בגינו?

שלום אנה, אני שמח לקרוא שהפסיכולוג שלך שומר על גבולות המסגרת הטיפולית, המאפשרת את הטיפול. התהליך שאת מתארת שכיח ומוכר בספרות המקצועית כ"העברה" (transference), כלומר, השלכה של דמות משמעותית בחייך על המטפל. התאהבות במטפל היא תופעה שכיחה למדיי, בין היתר משום שדמותו אנונימית למטופל והוא יכול לפנטז עליו ככל העולה על רוחו. במקרה הספציפי שלך לא זו בלבד שהמטפל בלתי מושג בגלל הפונקציה שהוא ממלא כמטפל שלך אלא גם בשל נטייתו המינית. אני ממליץ לך בחום לפתוח את הנושא הזה איתו, גם אם הדבר כרוך במבוכה רבה ומובנת שלך, משום שלעיבוד התהליך הזה חשיבות רבה בטיפול ומטפלים אמורים לדעת להתמודד איתו. אם קשה לך פנים אל פנים, תוכלי לשלוח לו מייל, להשאיר לו מכתב לקריאה בין הפגישות ואפילו להדפיס את פנייתך לפורום זה ולהשאיר לו לקריאה, כך שלא תיאלצי לראות את תגובתו בזמן אמת. זה ממש לא נדיר כמו שאת חושבת ואני משוכנע שהפסיכולוג ישמור עלייך, על המסגרת הטיפולית וגבולותיה וגם על עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה על המענה. במידה ותתקיים שיחה גלויה, האם לדעתך עליו להשיב לי באופן ישיר וברור אם אחליט לשאול בעניין נטייתו, או שזה פרט שאינו מענייני ולא רלוונטי למה שקוראים "מסגרת טיפולית"? נסיונות קלושים שלי זכו להתחמקות כדרך הפסיכולוגים: מה את חושבת? למה זה חשוב? מה את מדמיינת? מה זה משנה? ועוד: האם טבעי שארגיש, כי בשל גילי אני זו שצריכה להכיל אותו, במקום שהוא יכיל אותי? למה אני עדיין חושבת שזה מעוות לחוש שהוא קנייני? האם הפרש הגילים הוא מכשול מחשבתי שלי?