הלוואי וזה היה אפשרי

למה?למה אני כזה מסובך? מזמן יכולתי לשים קץ לכל הבלאגן,לפתור את כל הבעיות שלי ביום אחד,ברגע אחד,אבל לא...אני לא בן אדם אלים ובגלל זה אני רק מסתבך עם עצמי ,גורם לעצמי סבל,כשאפשר גם אחרת.כל כך לא בא לי לחיות באי ידיעה הזאת: ומה הלאה? איך הכל יסתדר? ומה אם זה לא יתסדר? -אני פשוט על סף.על סף התהום.הולך בפחדנות על חוט דק שבין חיים למוות ובין שנהם רק רגע אחד.אין ימינה או שמאלה,אין להסתכל למטה,כי כביכול אם אתן רק מבט אחד מהיר לעומק התהום הזה אעבד שיווי משקל. זה מנפח לי ת'ראש ואני מנסה להרגיע את עצמי שכל מה שצריך לקרות יקרה בכל מקרה.ות'אמת זה לא ממש מרגיע. לא יודע מה לעשות.החיים כל כך צפופים לי תמיד שאין לי בהם מקום בשביל עצמי. ברור לי לחלוטין שאני לא אוותר על מי שאני,אני גם לא ממש מצליח לטפל בעניין.מילה אחת לא במקום וכל העולם יהיה נגדי שזה גם כן די ברור לי.אני תלוי באוויר בין אי ידיעה של היום לבין אי ידיעה של מחר. ומה כבר רציתי:פשוט לחיות חיים מלאים,מאושרים,נורמליים(לא במובן נורמטיביים),לעבוד, ללמוד ולפעמים להרגיש את עצמי בן אדם בעל זכות לחיות כמו בן אדם ולא כמו איזה ערנב בתוך הכלוב.לא ביקשתי דבר מעבר לזה.ואני לא מצליח לחיות את חיי בצורה כזאת. רואה את עצמי מתגלגל למטה כשאני למעלה.כשאני למטה מחפש את הדרך להגיע למעלה - וככה במעגל סגור וזה לא נגמר.אי אפשר לפתור בעיות בצורה כזאת. אני כל הזמן מחליף מקום עבודה,כי תמיד אני מגיע למקומות הכי גרועים,לעבודה שלא מתאימה לי ועכשיו זה נהיה עוד יותר מסובך בגלל שאני מחוץ לארון ואני מרגיש שאני חייב להתחיל כבר בתהליך שאם לא הייתה לי את התקווה לעשות אותו לא הייתי חי היום.וזה מסבך אותי עוד יותר,כי די ברור שאקבל איזו ביתה ממנהל שלי ברגע שאתחיל את התהליך ואף מעסיק לא יקבל אותי ואני ורואה איך חיי נגמרים באותה שנייה , טרם התחילו.כי אין לי איזה מקום ללכת אליו,אין אדם שיושיט יד לעזור לי. לא יודע...לא נראה לי שמישהו יכול לעזור לי באיזשהו מובן.... רק מתחנן שערב אחד ארדם ולא אתעורר לעולם...לעולם...הלוואי שזה היה אפשרי... מייקל מישל ג.

למייקל מישל ג. שלום רב, מאד כאב לי לקרוא את שעובר עליך. הצלחת להעביר בכתיבתך את תחושת הסבל והייאוש שבהם אתה שקוע. יחד עם כך, בדבריך הכתובים, יש גם שאיפה ורצון "לחיות חיים מלאים, מאושרים, נורמליים (לא במובן נורמטיביים),לעבוד, ללמוד ולפעמים להרגיש את עצמי בן אדם בעל זכות לחיות כמו בן אדם". וזה חשוב וטוב! לא איבדת את הרצון והמוטיבציה להילחם על זכותך לחיים מלאים ומספקים. ואכן, המסר שיש לי לומר לך, לך עם הרצון החיובי והבריא שיש בך ותמשיך לחפש את הדרך להשגת מטרתך. אל תתייאש וחפש דרך להיעזר באנשים שונים, בין שאנשי מקצוע ובין שאנשים אשר לדעתך עוברים התלבטויות דומות. פנה לאגודה לטרנסג'נדרים ובטוחתני, שתמצא אוזן קשבת בין חברים ושותפים לבעייתך. ישנם רבים שעברו תקופות דומות למה שאתה מתאר ומצאו תמיכה ועזרה להתגבר על הקושי ולהגיע לחיים שלמים ומאושרים. מבין השורות נראה, שאתה מתלבט באשר לאפשרות של "התחלת התהליך". זו אכן, תקופה קשה לרבים. לא פעם, לפני בחירה בלקיחת דרך חדשה וקשה יש תקופת התלבטות. המתלבט נע בין ייאוש עמוק לתקווה גדולה, בנועו בין שני הקטבים. אך משלקח החלטה הוא חש הקלה ושלמות עם עצמו. לעיתים נדרשת תמיכה חברתית (אם אין משפחתית) או מקצועית וחבל לוותר עליה, מכיוון שהיא מקצרת את תקופת ההתלבטות הקשה. ניתן בעזרת תמיכה להגיע להחלטה ולסמן מטרה שאליה רוצים להגיע. מדבריך, ניכר שיש לך יעד חיובי מאד, אך אתה עדיין במהלך ההתלבטות להתחיל בפסיעות הראשונות ליעד. עצתי לך מכל הלב, פנה לקבלת תמיכה כלשהי. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

פשוט כרגע מאוד קשה לי לראות את עצמי שורד את התקופה הזאת :דווקא התקופה של ההתחלה נראת לי מסובכת למדי.אך למרות זאת אני הולך להתחיל בתהליך ומה שיהיה יהיה,אצטרך להתמודד עם המצב,כי אין טעם לברוח,לדחות או משהו כזה. חוץ מזה אני רק אתמול גיליתי/קלטתי שמאז שיצאתי מהארון מול המשפחה הם כן מנסים לתמוך בי עד כמה שניתן,למרות שאני בטוח שהם לא עד הסוף קולטים את כל הסיפור שלי וכל מה שנובע מזה.וזה די מוזר לי עכשיו לקבל עזרה ממשפחה שקודם הייתי בטוח שאני מזמן כבר לא חלק ממנה. ד"ר דליה גלבוע,יש לי שאלה : זה משנה משהו לועדה אם אין לי בתיק הרפואי שלי שום אבחון שאני טרנסג'נדר? מסתכלים בכלל על זה בועדה ? האם חשוב שיהיה אחד כזה? תודה רבה ושבוע טוב!