לד"ר רובינשטיין או כל מי שרוצה להגיב

אוקי...אז כחה...בזמן האחרון המצב בבית שלי ובחיים שלי בכלליות ניהיא חראאא...החיים שלי אף פאם לא היוא מזהירים אבל בשנים האחרונות זה ניהיא נורא....המצב הנפשי של אבא הפך ממש רע למזעזע הוא ניהיא סנילי הוא בדיקעון נורא והוא רב על הכלללל...בעיקר איתי...הוא מוציע את כל החרא שיש בו ספציפית עלי ....אל תבינו לא נכון יש מספיק בישביל כל המישפחה והוא מוציא את זה על כולם אבל זה שונה איתי...הוא ממש שונע אותי...ואני לא יודע אם זה הוא אווו המחלה אבל גם אם זאת המחלה זה עדיין הוא זה שבחר להוציא את זה עלי(וזה לא רק אני חושב כחה זה כל המישפחה כלל אפילו את אמא שלי)...לא ממש ברור מה יש לו הוא לא מאבחן אבל הוא על כדורים שמשפרים את המצב אבל ממש לא ביותר מידי... ביגלל שאבא לא עבד בשלוש שנים האחרונת המצב הכלכלי בבית מזעזע...אנכנו אף פעם לא הינו במצב כלכלי מזהיר אבל לכזה מצב זה עוד לא הגיע...אנכנו אפילו לא יכולנו לישלח את אבא שלי לסיחולג אוו לשלם על הכדורים שלו עד שאחים שלו החליטו לממן את הטיפול.... ההורים שלי במצב נורע...אני ואחים שלי די בטוחים שאמא שלי רוצה שהם יפרדו(מה שלא מפתיע כי הם אומללים ביחד )אבל המצב של אבא לא מאפשר זאת ביגלל שהוא לא יכול לטפל בעצמו... בנוסף להכל יש את הבעיה עם המיניות שלי...אני לא יודע מה אני...לא אכפת לי מה התשובה אני רק רוצה לדעת אני רק רוצה שההרגשה הזאת של החוסר ודאות תפסיק...וזה יהיא נחמד אם היה לי איזה חבר טוב שאני מרגיש מספיק קרוב עליו כדי לדבר איתו על כל זה אבל אין לי....זה לא שאין לי חברים אוו שחסר לאן לצאת ביום שישי זה פשוט שאני מרגיש שפו ניגמרים היחסים שלנו...יוצא לנו מידי פעם לדבר על כל החרא בחיים שלנו אבל זה בד"כ בהומור וגם כשה זה לא אני לא מריגיש מספיק קרוב אלהם כדי לדבר איתם על כל זה(בעיקר לא על הדילמות המיניות שלי)...כדי ליהיות מובן אני לא מצפה מהם שיסחבו את הבעיות האלו בישבילי....רובם אפילו לא יודעים עלהם אלה רק חלק קטן מאודדד...מה שאני מנשא להגיד זה שהם לא הפיתרון למצב שהבעיות בבית העלו עלי.... הבן אדם היחיד שאני מרגיש מספיק קרוב עליו כדי לדבר איתו על זה זאת אחותי...יש לי שלושה אחים אבל אני באמת מרגיש קרוב רק לאחת מהם...היא הבן אדם היחיד שאני יודע שהיא תמיד תיהיא שם בישבלי והפעם...היא לא פו בשבלי...היא הלך לעבוד בארה"צ ליפני שכל החרא בבית התחיל...אנכנו ממש קרובים והעובדה שהיא כל כך רחוקה תמיד תהיא לי כשה אבל דבקה עכשיו...דבקה כשה אני כל כך צריך אותה...כשה אני כל כך צריך מישהוא שיקשיב לי שיהיא שם בישבלי לא משנה מה היא לא פו... בסה"כ אני בן אדם מאווד אופטימי ושמח בטבע שלי אבל בזמן האחרון עם כל מה שקורה בחיים שלי אני מרגיש את התחונות האלה הולחות ונעלמות וכמה שאני מנסה לא לתת להכל ליתפוס אותי ולהחניס אותי לדיקעון כמו שזה עשה לכל שאר המישפחה שלי אני מרגיש את זה מתקרב... אז השאלה שלי היא כזאת.. איזו דרך את מציע כדי להיתמודד עם הבעיות האלו? (המצב הכלכלי לא מעפשר אזה מיקצועית אז זה לא בא בחשבון) בתודה......איש

שלום לך, אתה מתאר מגוון רחב מאוד של קשיים. בכל הקשור לנטייה המינית שלך מורגשת גם בדידות קשה. אינני יודע היכן אתה גר, אך אחת האפשרויות להתחלק בקשייך עם בני גילך בעלי אותה נטייה מינית הוא באמצעות הצטרפות לאחת מקבוצות התמיכה שמפעילה אגודת ההומואים, או הבית הפתוח (אם אתה גר באזור ירושלים). ככל הידוע לי, יש סניפים ברחבי הארץ ובכל אחד מהם קבוצת תמיכה המהווה גם קבוצה חברתית. מעבר לכך, אתה מעלה קשיים רבים בבית, אשר להם תוכל למצוא אוזן קשבת אצל איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. ייעוץ כזה ניתן גם ללא תשלום במרפאות חוץ פסיכיאטריות של בתי חולים כלליים באמצעות טופס 17 מקופ"ח. וכמובן, עד כמה שהפורום הזה יכול לשמש לך כתובת, אתה מוזמן לכתוב גם בו ושאר המשתתפים יוכלו להגיב לדבריך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly