אבטלה

גידי שלום, אני בוגר אוניברסיטה במדעי החברה ועברתי הסבה לתחום המחשבים.לפני 3 שנים פוטרתי ומאז אני לא מצליח למצוא עבודה - אני "זקן" מדי - היום בן 44 וגם יש אנשים שהם בוגרי אוניברסיטה במחשבים. חצי הכוס המלאה היא שקניתי דירה וסיימתי לשלם עבורה משכנתא.יש לי מעט חסכונות ואין לי משפחה לפרנס, כך שאני מצליח לקיים את עצמי בצניעות, אך בכבוד.במשך שנות האבטלה מצאתי מספר עבודות כפרי-לנסר, שאמנם ההכנסות מהן היו נאות, אך מטבען הן היו מצומצמות בהיקפן. אני משתדל לשמור על סדר יום קבוע - לקום בבוקר ולצאת מהבית, לפגוש אנשים, ולעסוק בספורט.אבל אלה בעיקרו של דבר תעסוקות יזומות - יום אחד אני קונה גרביים וביום השני אני קונה תחתונים... פעם בשבוע אני נפגש עם חברים בבית קפה ופעם בשבוע אני מבקר בחנות של חבר.אני גם הולך למכון כושר. תחום האהבה גם כן לוקה בחסר.בעבר נפגשתי עם אנשים דרך העשירון האחר או בבתי קפה.כיום אטרף השתלט על השוק - אינך יודע עם מי אתה מדבר.נעלם המפגש הבלתי אמצעי עם אנשים, מה גם שקצתי בהתפרפרויות והייתי שמח למצוא בן זוג קבוע - הסיכוי לכך לא גבוה. אני מתפלא על עצמי שאני שומר על פאסון סביר כל כך הרבה זמן.אני מנחם את עצמי שבהאיטי, בעזה, וגם רבבות אנשים במדינת ישראל חיים במצב גרוע בהרבה, אבל זו נחמה פורטא.סגנון החיים שלי מתאים לאיש בשנות השבעים לחייו והדבר הגרוע ביותר הוא אובדן התקוה - האם כך אמשיך לחיות עד 120 ? ברור לי שלא תשנה את שוק העבודה וגם לא את אטרף.אני מניח שתסכים שטוב להיות כמה שיותר פעיל.האם לדעתך יש עוד משהו שאני יכול לעשות בכדי למנוע מעצמי להתחרפן מהמצב ?

שלום רונן, כשנשאל פרויד, שעסק כל חייו בפסיכופתולוגיה, בערוב ימיו, מהי בריאות נפשית הוא ענה "היכולת לאהוב ולעבוד". לפי תיאוריך, אין לך לא אהבה ולא עבודה, כך שהרגשתך ודאגתך מובנות לחלוטין. טוב מאוד שאתה יכול להסתכל גם על חצי הכוס המלאה, כמו על הדירה שקנית, אבל שני היבטים מאוד משמעותיים בחייך אכן לוקים בחסר. אני חושב שלא ארחיק לכת אם אאמר שאילו היית עובד, גם סיכוייך למצוא בן זוג היו גדלים (עם אטרף או בלעדיו). אתה כותב על מספר עבודות שעשית כפרי-לנסר - האם אין דרך יזמית כלשהי שתהפוך זאת לעסק קטן (או גדול)? אני לא מדבר על ההיבט הכלכלי, אלא על העשייה, על הדימוי העצמית, על ה-self-efficacy. יש אפילו קורסים קצרים מאוד להקמת עסקים קטנים. (בדיוק היום, כשטלפנתי לטכנאי המחשבים שלי, תפסתי אותו באמצע חלוקת מודעות על שירותיו לתיבות דואר.) לגבי מציאת זוגיות באטרף - אינני יודע מה לומר בדיוק. כיום אינני מכיר אמצעים אחרים. אני גם יותר מאמין בהכרות שנוצרת במצבים טבעיים, שבהם ההכרות היא "תופעת לוואי" של משהו אחר. יש בעיר מספיק ריכוזי גייז שאפשר לבוא אליהם לצורך עניין אחר ובכלל ת"א מלאה גייז. אני משוכנע שאתה מכיר טוב ממני את אמצעי ההכרות האגביים יותר (אולי סתם הליכה ספורטיבית בשדרות רוטשילד?). Love comes unexpected, אבל אני חושש שכאשר אתה לא עובד וחווה זאת כמקור למצוקה, אתה גם נושא את עצמך מבחינה פסיכולוגית בצורה שאינה מזמינה אנשים להישען עליך - וזה חלק משמעותי ממה שאנשים מחפשים בזוגיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

קראתי את שכתבת והתרגשתי. במובנים מסויימים, לפחות מבחינת חוסר התעסוקה והתסכול העצום שבכך, תיארת פחות או יותר את מצבי. אני בערך בת גילך וחווה את התיסכול שבלהעביר את הזמן בקניות-כביסה-חברה-חדר כושר, בלי עבודה שתגרום לי להרגיש טוב עם עצמי, לנצל באמת את כישורי, להעריך את עצמי. מבחינת זוגיות אני מניחה שמצבי יותר טוב, כיוון שיש לי בעל, ילדים ומאהבת (לכן גם הגעתי לפורום הזה..). מה שרציתי לומר לך הוא שאתה נשמע בחור אופטימי, חזק, אנטליגנט, אחראי.. אז הרם את הראש ותרגיש טוב עם עצמך. התכונות האלו כל כך לא טריוויאליות! אשרי מי שירשה לך לאהוב אותו וישכיל לאהוב אותך. נשמע שאתה ראוי לזה.