הורה לעצמך

לגידי שלום רב, אני גיי בן 36.אני יודע על כך מאז ביה"ס היסודי וחי עם זה בשלום רב. ההורים שלי ניצולי שואה.הם דאגו לנו הילדים בתחומים של אוכל, רחצה, ביגוד וכביסה, קופ"ח וכד'.לא קיבלנו מהם חם, אהבה, תשומת לב, תמיכה אמוציונלית וכו'.הם היו מאד מרוכזים בעצמם.הדבר השאיר אצלי (ואצל האחים שלי) חסכים גדולים וכאב נפשי רב.במשך השנים ניסיתי להתקרב אליהם ביוזמתי, אך ללא כל הצלחה. לפני כשבוע האזנתי לתכנית רדיו בהשתתפות פסיכולוגית.לאולפן התקשרה אישה בת 54 שסובלת שנים רבות מהשמנת יתר של כ-40 ק"ג.גם היא בת להורים ניצולי שואה שהיו מרוכזים בעצמם ולא העניקו לה אהבה ותשומת לב.הכאב הנפשי גורם לה לאכול המון. לדברי הפסיכולוגית הפתרון הרצוי במקרים כאלה הוא להיות הורה לעצמך.זהו תהליך או טכניקה שעוברים במהלך טיפול פסיכולוגי, והוא יעיל מאד, אפילו שגורם להרבה אנשים "חררה".מפאת קוצר הזמן היא לא פירטה. האם תוכל להרחיב בנושא ולכתוב את דעתך ?

שלום קובי, להערכתי, היכולת להיות הורה לעצמך אינה מחליפה את ההורות הפסיכולוגית אשר לה אתה זקוק וגם יכולת זו היא יכולת הנרכשת תוך כדי טיפול פסיכולוגי ביחסים עם המטפל. במילים אחרות, בשלבים מסוימים בטיפול המטופל אמור לאפשר למטפל להיות ההורה הפסיכולוגי שלו, "הורה" שכן יתייחס לצרכיך הרגשיים, ויאפשר לך לבטא אותם במסגרת בטוחה. התהליך אינו פשוט וכרוך בהעברה של רגשות תסכול וחסך מההורים למטפל, אך רק אחרי שתאפשר לעצמך למלא תפקיד של ילד ביחסיך עם המטפל, תוכל לדעתי להיות הורה של עצמך ואולי גם הורה של מישהו אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

לגידי שלום רב, הבהרת את עמדתך, אבל לא הסברת מהי 'הורות לעצמך'. אני מרגיש באינטואיציה שלי שקיים קשר מסוים בין האוירה המורבידית שבה גדלתי לבין היותי גיי.קראתי על מכתב ששלח ז'אן ז'אנה לסארטר בו הוא מתאר קשר בין מות להומוסקסואליות.האם תוכל להסביר ?