ביישנות ומבוכה

שלום, רציתי לשתף לגביי מקרה שקרה לי ששוב הציף את המבוכה שלי בחיזור אחר פרטנרים פוטנציאליים. יצא לי להגיע לביקור אצל רופא...שסיקרן אותי מהרגע הראשון שראיתי אותו...כלומר נמשכתי אליו. בהמתנה לתורי אני מפטפט עם הממתינים ואין לי בעיה בכלל לתקשר ולפלרטט. כשנכנסתי לרופא כמובן שבתוכי התרגשתי כי הרגשתי משיכה. ואני בדרך כלל זורק איזו הלצה כדי להתגבר על המבוכה. הרופא שקלט את חוש ההומור שלי חייך ואמר משהו...אבל מאותו רגע אני לא זוכר מה הוא אמר מלבד זה שהסביר לי שניסה ללכת עם ההומור שלי. מה שאני מנסה לומר זה שזה כמו שדווקא ברגע של סיטואציה נעימה שאולי יכולה לזמן לי משהו חדש וטוב אני כמו נאטם ולא מקשיב.אני כנראה באותו רגע עסוק בתדמית שלי ולא בחיזור. יכולתי להרגיש שהרופא גם סקרן לגביי, והיה רצון כאילו לדבר על נושאים שמעבר. והיו שתיקות מביכות. אבל לא ידעתי איך להמשיך ולבדוק אם יש עניין הדדי ונשארתי בפורמליות המעצבנת שלי. להפתעתי בסיום הביקור כשמיהרתי לכיוון הדלת הוא עצר אותי ואמר "ככה נפרדים בלי לחיצת יד" ולחץ לי את היד לחיצה הגונה. מדובר ברופא בתחילת דרכו שבאמת נתן לי שירות טוב ויחס חם ואולי גם הוא הרגיש משיכה... זה יכול לקרות העניין הוא שזה אצלי דפוס שאני מתקשה להעביר מסר שאני מעוניין. ואולי אני עושה את זה אבל לא יודע לזרום עם זה, כך שהספק נותר בעינו ואין שום מימוש. וזה אחרי שהבטחתי לעצמי שאני רוצה לפגוש חבר חדש מחוץ לאתרי האינטרנט. כשזה כבר מתקרב אני נסגר. ואז אני לא מפסיק לחשוב על הבחור ועל כמה זה היה יול להיות נחמד כי הוא בטח חכם ומעניין ויהיה לנו על מה לדבר. ברור לי שהסיטואציה היא בעייתית כי הוא היה סמכות טיפולית בזמן הביקור. חשבתי לשלוח אימייל "תודה" או משהו אחר אבל אין לי אומץ כי אולי הוא בכלל סטרייט וסתם היה נחמד אליי. איך זה נשמע?

שלום אביב, אני רוצה להתחיל מהתייחסות לאיזה משפט שדומה שהלך לאיבוד בתוך הטקסט והוא ההבטחה שלך לעצמך להכיר חבר מחוץ לאינטרנט. זה דבר מאוד מבורך שהייתי ממליץ עליו לכולם, במידת האפשר, כדי להימנע מה"אודישנים" הקשים המתרחשים בדייטים. ואולם, אני רואה שלושה מרכיבים בעייתיים בסיטואציה שאתה מתאר: א. ההחלטה שלך, אמיצה וחכמה ככל שתהייה, נשמעת כמו "פרוייקט" ומאמץ-יתר בקטע של הכרויות עלול להכשיל את העניין. בתחומי-חיים אחרים, כמו עבודה או לימודים, יש יחס ישר לרוב בין ההשקעה והתוצאות. לקשרים יש תכונה להתרחק ככל שאתה רודף אחריהם. לכן המלצתי היא כן, בהחלט, להשתמש בסביבות טבעיות כדי להכיר, אך במקביל לשחרר, to let go, לא להתאמץ כל כך ולא להזיע על הרופא שלך :) ב. הסיטואציה שבחרת היא בלתי אפשרית בדרך כלל. אולי הרופא קצת שיתף פעולה עם הפלירטוטים שלך, אולי הוא בכלל סטרייט, כמו שאתה אומר, ואולי לחיצת היד ההגונה שלו היא דווקא מחווה פורמאלית, שנועדה להביע ידידות ועם זאת לסמן מרחק. בכל מקרה, במידה והרופא היה משתף פעולה איתך והולך "עד הסוף" הוא היה עלול להיות מואשם בהטרדה מינית (גם אם אתה היוזם). ג. אני שואל את עצמי אם לא מדובר כאן יותר בפיתוי מאשר בניסיון כן ליצור קשר. בחרת אובייקט שבתוקף חלוקת התפקידים ביניכם הוא בלתי אפשרי ובלתי מושג. אתה אפילו לא יודע אם הוא גיי. בקיצור, הוא יותר בלתי אפשרי מאפשרי מכל הבחינות. בתור פנטזיה זה נחמד. בתור מציאות זה מתסכל. המלצתי לך להמשיך בניסיונך למצוא חבר בסביבות טבעיות, אך להשאיר קצת יותר יוזמה בידי הצד השני. Loves come unexpected. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

גידי תודה . אני בהחלט מקבל שיש אלמנט של כבדות ואולי גם נוקשות וההמלצה לשחרר כלומר to let go מתקבלת בברכה. לא הייתי אומר שאני הטיפוס היוזם, אני דווקא מאמין במה שאמרת שבאהבה החוקים משתנים. מעניין שאני אומר את זה לאחרים אבל אצלי אני מתקשה לשחרר. לא הייתי אומר שהיה אלמנט של פיתוי, אולי רצון לבדוק אם התחושות שלי עובדות...אם לא איבדתי את החושים "החייתיים" אחרי תרדמת החורף והפרידה מהאקס (זה היה לפני שנתיים :)( ) אתה צודק זו סיטואציה לא מאוזנת, מה לעשות, הרופא עניין אותי יותר מהבחור שישב לידי בחדר ההמתנה :) שוב תודה על התגובה.