קשיי התמודדות

גידי שלום, אני בן 31 אני מנהל מערכת יחסים זוגית כבר 3 שנים עם חבר טוב שבמשך הזמן הפכנו לבני זוג, אני בארון חלקי -משפחה וחברים קרובים לא יודעים, אמנם חושדים, מעבר לכך יש מספר חברים פחות קרובים שיודעים ,בן זוגי גם בארון חלקי -גם בן 31 -הוא סיפר לפני שנה להוריו החיים בחו"ל , הם קיבלו את זה קשה וכרגע לא ממש מדברים על כך , חלק מחבריו יודעים וחלק לא . אנחנו גרים ביחד במסווה של שותפים לדירה , אגב לפני מספר שנים, הוא היה בארון עמוק , ואני עזרתי לו להתמודד עם נטיותיו באמצעות כך שסיפרתי לו על עצמי- והוא החל להתמודד עם עצמו טוב יותר ממני. אני מודע לכך שאני הומו , מאוד קשה לי להתמודד עם עובדה זו - הורי לא ליברלים ולא יצליחו להתמודד עם כך, מאוד אכפת להם וגם לי, מהסביבה המשפחה המורחבת הענפה והחברים שלהם , שאגב חלק מהילדים של החברים שלהם גם חברים שלי וכמובן לא יודעים. קשה לי גם להתמודד עם החברים הקרובים שלי (שברור לי שחלקם חושדים ). בן זוגי, גם לו קשה להתמודד , אבל בהחלט יותר קל לו ממני והוא מצליח לעבוד על עצמו בלקבל את עצמו , מה שלי מאוד קשה עם עצמי . הבעיה איתה אנחנו מתמודדים , שבן זוגי רוצה מאוד מאוד ילדים- והוא חשב על כל האופציות , הן בשיתוף עם אשה והן פונדקאות, הוא מאוד רוצה בפונדקאות כך שהילד יגדל איתנו ולא נצטרך להתמודד עם הקשיים של לגדל ילד בשני בתים . אני גם אוהב ורוצה ילדים ואם הייתי סטרייט , אני מאמין שהיום כבר היו לי ילדים, אך כל פעם שהוא מנסה לדבר על העניין , אני מתקשה מאוד להתמודד עם המחשבה לגדל ילד כהומו עם שני אבות או בכלל כהומו - אני תמיד מנסה להתחמק מהשיחה לפעם אחרת וכך זה נמשך כבר שנה- נוח לי שאנשים מסביבי לא יודעים עלי , ופתאום ברגע שיהיה ילד אני לא אהיה מסוגל עוד לחיות באותה צורה, ברור שאני רוצה ילדים , אבל אני ממש לא מצליח להתמודד , בינתיים בן זוגי לוקח את העניין מבחינה נפשית מאוד קשה - ונכנס למצבי רוח קודרים ומתקשה לישון -והוא כל הזמן במחשבות . אני במצב מאוד בעייתי, ואינני יודע מה לעשות , קשה לי לקבל החלטה כזו, מצד שני הזמן עובר ואני מתבגר ובן זוגי מאוד סובל שהוא לא יכול לשתף אותי בקשיים שלו הללוושהוא לא מתקדם בעניין. מה היית ממליץ לנו ?

שלום דור, קראתי בעיון את פנייתך והתלבטתי כיצד להגיב. לפי ההקדמה הארוכה (יותר ממחצית ההודעה), חשבתי שהבעיה היא היציאה מהארון. לפתע, חלה תפנית בסיפור ונוצר הרושם כאילו עם הארון אתם בסדר והוא מתחיל להוות בעיה רק בהקשר של גידול ילד. בעבר נהגתי לחשוב שילד זקוק אך ורק לאהבה והזהות המינית של הוריו אינה צריכה לעניין אותו. היום אני נוטה יותר לחשוב שאהבה היא הדבר החשוב ביותר, אך לא היחיד, כיוון שילד חי בסביבה וצריך להתמודד עם תגובותיה. לכן, אני נאלץ להסכים עם מה שמשתמע מהאופן בו היצגת את הבעיה, דהיינו, שיציאה מהארון היא תנאי הכרחי לגידול הילד. במילים אחרות, אתם הולכים ומתבגרים ויגיע שלב שבו יהיה זה מגוחך ולא מציאותי להציג את עצמכם כשותפים לדירה. יתר על כן, ילד שהוריו מסתתרים מפני הסביבה ירגיש שאין לו על מי לסמוך ועל מי להישען. במילים אחרות, אם הוריי מפחדים כל כך, הרי הם משענת קנה רצוץ, או במילים אחרות, אין לי ממש הורים. לכן, המלצתי לכם, לפני הבאת ילד לעולם, להתחיל לצאת מהארון. הדבר אינו צריך להיעשות בפני כולם ובבת אחת. לכל אדם יש מעגלי חשיפה משלו. במשפחות שלכם יש אנשים שבפניהם יותר קל לצאת מהארון ואנשים שבפניהם יותר קשה. התחילו, איש איש ומשפחתו, מהקל אל הכבד. העובדה שלכל אחד מכם יש בן זוג מקלה על העניין מאוד, מכיוון שבמקום שבני משפחתכם יחששו שתהיו בודדים, הם מייד יודעים שיש לכם זה את זה ויתר על כן, שהקשר כה רציני שאתם חושבים לגדל ילד יחד. אשמח אם תשתפו אותנו בתהליך. בהצלחה רבה, ד"ר גידי רובינשטיין www.shrink-friendly.co.il