איך מתחילים לחיות ? מתחנן לעיצות מכולם

אני בן שלושים בקרוב ואני גם עומד לסיים תואר, וזה הזמן לעשות את המהלך של חיי, אני צריך להתחיל לחיות. החלטתי לעזוב את הבית שלי ולעבור צפונה לבד (אני גרתי כל חיי במרכז), ככה, כמו לזרוק הכל, להתרחק מכולם. אני רוצה לבנות את חיי איך שנוח לי , אבל, אני ממש מפחד מהבדידות, קראתי פה לא מעט על בעיות בדידות של הומואים. ואני לא רוצה את זה. 10 שנים שאני לא ממש חי, וזהו, די! סבלתי מספיק - זה הזמן שלי. רציתי לקבל *עיצות פרקטיות מהדוק' ומכולם*: אז איך מתחילים להכיר אנשים, אני לא מאילו שמסתובבים, ולא מתחבר לקטע של המצעדים והפיק אפ.. איפה אפשר להכיר אנשים כמוני? (בעיקר באזור חיפה) ואיך שוברים ת'שתיקה והופכים להיות יותר פתוחים. תודה רבה לכולם. נ.ב. אל תפנו אותי לטיפול פסיכולוגי רגיל, אני אדם פרקטי, קשה לי מאוד עם זה. ולא ממש עזר לי. אני יושב אצל פסיכולוג ולא ממש מדבר..

שלום דיןדין, נשמע שאתה גם מכניס את עצמך לתנאים אובייקטיביים שבהם קשה יותר לפרוץ את מעגל הבדידות (המעבר לצפון) וגם שולל כל אמצעי שעשוי לעזור לך. עמדה נגטיביסטית (שוללנית) זו מקשה, ללא ספק, גם על ייעוץ במסגרת הפורום. הרושם הוא שמצד אחד אתה לכאורה מחפש עזרה, אך מצד שני, עושה הכול כדי להחמיר את המצב. אמנם יש הומואים גם בצפון הרחוק, אך הרבה יותר קשה להגיע אליהם. אינך חייב לצעוד במצעדי גאווה (ואגב, מטיפול באלה שצועדים לא ידוע לי שנוצרים שם קשרים והכרויות) ואינך חייב ללכת לבארים של פיק-אפ. אתה יכול להשתמש באתרי הכרויות (שגם עליהם בוודאי יש לך ביקורת קשה) והייתרון באזור המרכז הוא שאתה יכול להכיר הומואים גם בסביבות טבעיות כמו לימודים, עבודה, חוגים שונים או סתם ברחוב. אמנם ביקשת לא להפנות אותך לטיפול פסיכולוגי, אך טיפול פסיכולוגי הוא מושג רחב מאוד וכולל בתוכו גישות ושיטות רבות. לדעתי, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, למשל, הוא טיפול פראקטי מאוד. גישה אחרת היא גישת האימון האישי (coaching) שגם היא יותר "מעשית". כמו כן, אתה יכול להפיק מכל סדנא קצרת טווח ליחסים בין-אישיים, אך יש להקפיד שהיא תהייה מונחית ע"י איש מקצוע מוסמך כי יש בשוק שרלטנים רבים העוסקים בכך. לשם כך תוכל להיעזר באתר הבא: www.igroups.co.il בו תמצא קבוצות וסדנאות המונחות ע"י מנחים מוסמכים במחיר שווה לכל נפש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ראשית, תודה על התשובה, הסיבה שאני רוצה לעזוב את המרכז היא שאני רוצה לפתוח דף חדש, אני מרגיש תקוע בחיי, אני חנוק, אני גר באותה שכונה בה גדלתי, בית ליד בית הורי, כולם פה מכירים אותי, והאזור פה מלחיץ אותי. אני גם יותר רואה הבדלים בהתנהגות בין אנשים שגרים במרכז לבין אנשים שגרים בפריפריות , מחוץ לערים הגדולות, אליהם אני מתחבר... ברור לי שיהיה לי לא קל ואני אהיה בהתחלה בודד, המשפחה שלי פה, החברים...,אבל, אני רוצה להתרחק בתקווה שכך אולי אני אוכל להשתחרר, להירגע, לקבל את ההחלטות שלי והכי חשוב: להתחיל לחיות. מנסיונך, אתה לא חושב שזה פיתרון מתאים, יעיל ? ברור לי שכשאתחיל לעבוד אצטרך לחפש לעצמי מסגרת טיפולית מתאימה בתקוה לראות תוצאות. דווקא אין לי "ביקורת קשה" על כלום, אני מכבד את דרכי החיים של כולם, ואני בטוח שגם יצא לך להכיר אנשים, כמוני, יותר מופנמים שלא מתחברים לכל "הבלגאן" וזאת גם אחת הסיבות שקשה לי. תודה