יחסים פתוחים

שלום, אני בן 25 ובן זוגי בן 28, ואנחנו יחד כבר 3 וחצי שנים, וגם גרים ביחד. במשך השנים הוא ביקש ממני לפתוח את היחסים, ולאחרונה הסכמתי כי הרגשתי שאין לי בעצם ברירה. הוא אומר שהוא חייב את הגיוון, ואני יודע שאם זה לא יבוא בהסכמה, בסופו של דבר זה יבוא בבגידה. חשוב לי לציין ששנינו אוהבים מאוד אחד את השני, והוא אומר לי שמבחינתו זהו צורך פיזי בלבד. בשבילי זה מאוד קשה, אני לא מרגיש את הצורך הזה, מבחינתי אני תמיד אבחר אותו על פני מישהו אחר וקשה לי להבין איך אני אמור לחיות עם הידיעה שחבר שלי שוכב עם אחרים. בחודש וחצי מאז שזה התחיל הוא כבר היה עם 3 אנשים, ואני הכרחתי את עצמי להיות עם מישהו כדי לנסות ו"להיכנס לזה", אבל לא נהניתי בכלל. אני לא מפסיק לחשוב עליו עם אנשים אחרים, זה מעסיק אותי כל הזמן, דיברתי איתו על זה הרבה אבל אני לא מוצא פיתרון חוץ מלסגור חזרה את היחסים. אני מקווה שעם הזמן זה משתפר, אבל כרגע אני ממש משתגע. אני מקבל את הטענה שמונוגמיה היא דרישה לא הגיונית, אבל הראש שלי לא נח לרגע ממחשבות. זה ממש מדכא אותי. אני מרגיש שהוא מעדיף מישהו אחר על פני כשהוא הולך לשכב איתו במקום איתי, או שהוא לא נמשך אלי. לא יודע מה לעשות. יש פה מישהו שעבר או עובר משהו דומה?

שלום זיו, אני ממש לא רוצה להיכנס לתפקיד של "נביא הזעם", אבל יש לי הרגשה שפתיחת היחסים מבשרת במקרה שלכם החמרה בקשר. זוגות שהגיעו אליי עם הסדר של יחסים פתוחים סיימו את הקשר בכי רע ושני הצדדים סבלו במקביל. מה שמטריד יותר מכול בפנייה שלך הוא חוסר הברירה שאתה מרגיש. אם יחסים פתוחים אינם מתאימים לך, קום ותעזוב. אם חבר שלך אוהב אותך, הוא יחזור בו ואם הוא יוותר עליך בקלות כזו למען הגיוון, אז מוטב לנתק את הקשר, לטובתך. אתה לא יכול להישאר בקשר רק מתוך חרדת נטישה ולהיכנע לכל הגחמות של חברך. מונוגמיה היא בהחלט דרישה הגיונית, שמחייבת ויתור על ריגושים תמורת תחושת ביטחון שקשר זוגי מעניק. חברך רוצה לאחוז את המקל משני קצותיו וליהנות משני העולמות. אם אתה סובל מכך, ונשמע בהחלט שזה המצב, אל תאפשר זאת. זכור שחברך תלוי בך, לא פחות (אם לא יותר) ממה שאתה תלוי בו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly