אמא יוצאת מהארון

דר' גידי שלום וברכה ,, לראשונה כותבת בענין... אז הוא בן 24 בכורי היקר... יודעת על נטיותיו כבר מילדות (על סמך חוש) ומלפני כשנה > (קראתי במחשב משותף שלנו הסטוריה של התכתבות לו עם בחור)... ניסתי לדבר איתו פעם ב 4 עיניים והוא ברח. לפני כשבוע יצאתי אחריו לגינה וביקשתי ממנו במילים פשוטות שיצא מהארון... הוא הסמיק והלך. בלילה כתבתי לו מייל שאני אוהבת... וגם אבא יודע .... ושלא יעיז להשתנות....ועוד שכאלה. נראה לי ששמאז קצת יותר קל ונינוח לנו... הוא גר בבית עובד לקראת לימודים.. היחסים כביכול מצוינים.. מבלים הרבה יחד . אבל את הפרה הקדושה הזו שמסתובבת בבית קצתי בה... וגם בהתכתבות שקראתי הוא אמר שזה בעיתי הסוד... רקע - פתיחות גמורה אצלנו בבית... מתירני מאד בכל ענין.. .. חברות מאד קרובות , לסביות, בנות בית שנים פה... לנו בת אמצעית פגועת מוחין בת 21 חיה כבר 10 שנים מחוץ לבית... ועוד קטנה בת 14. כשבני היה בן 3 חלתה אחותו במחלה קשה והיתה מאושפזת שנתיים... חזרה הביתה והוא בן חמש ואנו ההורים כמובן עסוקים סביבה הרבה.... המצב השתנה כמובן > סידרי העדיפויות השתנו כמובן מאז שיצאה מהבית. לאחרונה פקדו אותי מחשבות שאולי פיספסתי אותו באותן שנים.... אולי טיפול פסיכולוגי עבורו היה " מבטל את הגזירה "" או מקל עליו את היציאה מהארון. סופסוף מצאתי לאן לכוון א קשה לי לכתוב עוד כרגע ... נא תגובות. תודה

שלום ויוי, המסר שלך כלפי בנך חשוב מאוד ואני מבין ומעריך את פתיחותך ואת הקבלה ללא תנאי שאת מנסה להעביר לבנך. ואולם, נדמה לי שניסית להשיג מטרה אחת על חשבון מטרה אחרת, והיא כיבוד זכותו של בנך לפרטיות וליציאתו מהארון בקצב הנוח לו. עושה רושם שכרגע הצורך שלך לצאת מהארון ולהוציא את בנך מהארון גדול יותר מהצורך שלו. היה רצוי להעביר לו את המסר החשוב של הקבלה באופן כללי ועדין יותר כדי לאפשר לו לצאת מהארון כשהוא יהיה מוכן לכך מבפנים ולא להוציא אותו מהארון. ההבדל הוא מאוד דק אך חשוב, כמו שחשוב גם שתבדילי בין הצורך שלך לצאת מהארון ולהוציא אותו מהארון לבין הצורך שלו לצאת מהארון. המטרה היא משותפת אך חשוב להתאים את הקצבים ולפגוש אותו רגשית במקום שבו הוא נמצא. אחרת את עלולה להיתפס כאם מאוד פתוחה ומקבלת אך גם חונקת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly