לא יודע איך לאכול את עצמי...

אני לא חושב שאי פעם הייתי מצוי בלבטים נפשיים ורגשיים כל כך קשים כמו בתקופה האחרונה. במיוחד לאור השינויים הדראסטיים בחיי כתוצאה מהמעבר החד של החופש הטוטאלי למסגרת הצבאית הנוקשה ובייחוד, או יש להגיד בעיקר לנוכח הבדידות האינסופית שאני חש במסגרת זו ובכלל בחיי...משום מה היה לי נוח או קל עד עכשיו לדחוק הכל לצד ולהעלות את הנטיות שלי בצורת מפגשים מיניים ספורים עם גברים ולחזור לשגרה ה"יום יומית" שלי..אבל אני מוצא את עצמי מתוסכל נפשית כל כך ..שאפילו חלה ירידה בחשק המיני שלי וגם התחלתי לפקפק במשיכה שלי לגברים..אני מתחיל לחשוב שהמשיכה הזאת נובעת מעיקר מחסר בקשרים חברתיים עם גברים שהיו חסרים לי במהלך כל חיי. ושזאת רק בריחה מהתמודדות עם החיים האמיתיים. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי כל כך..אני מרגיש שאני לוקח על הכתפיים שלי יותר מדי. אני לא מצליח להרגיע או לאפס את עצמי..כאילו אני כל הזמן חש צורך בלרצות לחיות חיים של אנשים אחרים. ושאני פשוט כישלון..

היי דולב, לא הצלחתי להבין מה מציק לך, אבל נשמע שאתה באמת בודד וזה הדבר הראשון שהייתי מטפל בו. נסה למצוא לך חברים חדשים, במסגרת הצבא או בכלל (אני לא יודע באיזו תדירות למשל אתה יוצא הביתה). אני בטוח שהתנסויות חברתיות חדשות יפחיתו מעוצמת הכאב והתסכול שאתה חש כעת וגם אולי יעזרו לך לברר את עניין המשיכה שלך לגברים. תוכל גם במקביל לפנות לתמיכה נפשית, אפילו בקווי הייעוץ הטלפוני או כאן, ובמידה שתרגיש נכון גם להיעזר במטפל מקצועי. תרגיש טוב!

שלום דולב, השירות הצבאי הוא אכן נקודת מפנה משמעותית מבחינה התפתחותית בחייו של כל צעיר ישראלי. בהודעתך אתה מעלה קשיים רבים ובסופה אתה מציג את המקור להם, דימוי עצמי נמוך. אני ממליץ לך בחום לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, רצוי גיי-פרנדלי ורצוי באופן פרטי. הצבא מאפשר כיום פנייה לשוק הפרטי לצורך קבלת טיפול פסיכולוגי ואם אתה לא רוצה להיות יותר קדוש מהאפיפיור ואתה משרת קרוב לבית, תוכל לעשות זאת גם ללא ידיעת הצבא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly