בלי חברות
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
שלום אני בת 28 תכף 29 אני גרה בדרום אני נשואה+ 1 מתוקי מתוק ב10 השנים האחרונות מאז הכרתי את בעלי ..נוצר מצב שהקשר עם חברות ילדות נותק ( מסיבות שקשורות במעבר עיר ועוד ועוד) הקשר עם כל אחד שהייתי איתו בצבא או באוניברסיטה תמיד הגיע לסיום כאשר תמה התקופה.. יצא לי לעבור בשנים האחרונות מעיר לעיר, עם כל תפקיד צבאי שבעלי קיבל..וכל פעם עם המעבר לעיר חדשה ..גיליתי שאני שוב לבד לגמרי בעיקר בשנתיים וחצי האחרונות, אין לי חברות לצאת איתן או לדבר איתן..חברות שאני בקשר טלפוני איתן אינן נשואות ואין להן ילדים כך שנושאי העינין בשיחות כבר פחות יוצרים קשר בינינו תמיד ניתקלתי בקשיים של יצירת קשר עם אנשים זה תמיד היווה בעיה עבורי גם בילדות וגם בבגרות אבל היום אני מרגישה שזה ממש חסר לי, הייתי מגדירה את עצמי כבעלת הערכה עצמית נמוכה, בטחון עצמי נמוך עוד יותר והרשימה עוד ארוכה. כל זה גורם לי להסתגר ולא ליצור קשרים עם אנשים למרות הצורך שלי בכך. נשים עם ילדים שאני פוגשת בפארק, או שכנות שנראה לי שיכול להיות לי איתן דווקא קשר טובומעניין , אני לא יוזמת או מדברת יותר מדי ואז תמיד השיחות מתחילות ונגמרות ב " שלום מה שלומך" זה גם משפיע לדעתי על הילד שלי בצורה עקיפה או ישירה ..העובדה היא שלא באים אלינו חברים לבית, אין לבן שלי חברים שבאים אלינו..הוא אמנם רק בין שנתיים וחצי אבל כאן לדעתי זה מתחיל.. כל מי שהוא רואה אצלנו בבית זה רק קרובי משפחה מדי פעם ( הם גם גרים רחוק מאיתנו..עיר אחרת בצפון) כך שחוץ משליח הפיצה מדי פעם אף אחד לא מגיע. בעלי כל הזמן עובד ועובד ..ולא יש בעיקר קשרים עם אנשים בצבא ולא קשרים חבריים המצב הנוכחי לא נעים לי ואני רוצה לשנות אותו מה עליי לעשות? אני לא מתכוונת להצעה של תיזמי ..תדברי ...תקבעי עם אנשים... כי עבורי ברור שהשורשים עמוקים יותר וקשה פיתאום להתחיל להשתנות.. לדעתי אני זקוקה אולי לעזרה מקצועית יותר כמו סדנאות או טיפול כל שהוא שיעזור לי ברבדים עמוקים יותר.. אני לא יודעת מאיפה להתחיל ....... ולאן להמשיך אם למישהו יש משהו שיוכל לעזור לי אז ..בבקשה.. אני אשמח תודה!
בוקר אור מיקי וברוכה הבאה למעגל שלנו. אני קוראת את דברייך וחושבת לעצמי כמה דומה לי... איך אני אגיד לה בעצם ליזום קשרים חברתיים כאשר אני עצמי לא עושה זאת ? ואז המשכתי לקרוא והבנתי שאת בכלל לא מעונינת בכך. גם אני כמוך ללא קשרים חברתיים מפעם. לא בי"ס, לא תיכון, לא צבא ולא מקומות עבודה קודמים שלי. בעצם יש לי חברה אחת מכיתה א'. ובכל אופן אין לי להלין אלא על עצמי. מודה ומתוודה - אני מתקשה בלשמור על קשרים וזאת מאלף ואחת סיבות שאף אחת מהן לא רצינית. הכל תירוצים. כאשר אני מנחה ערבי מנשים - מסיבת רווקות יום הולדת בעיקר - אני מוצאת את עצמי לפעמים טיפטיפה מקנאה... כמה חברות ! זו מהילדות, השניה מהצבא, אחרת ממקום עבודה נידח. אבל מה ? כל אחת מהחוגגות שומרת על הקשר ! טלפונים, פגישות וכיו"ב אף על כך שגרים רחוק וכדומה... אז שוב. אין לי להלין אלא על עצמי. כאמא אני יכולה לספר לך שכאשר בתי היתה בגיל של בנך אני יזמתי עבורה פגישות חברתיות אם בגן המשחקים ואם כאשר היו מזמינים אותה אליהם ולהיפך. אז זה תמיד היה בליווי האם בגין הגיל והייתי משתדלת להיות קצת יותר חברותית. אבל אוטוטו הוא גדל. ויהא בן שלוש ואז יבקש ממך בעצמו. אם להזמין ואם ללכת לאחר. אולי זה פתח עבורך ? את כותבת שכנראה מדובר אצלך בחוסר ביטחון עצמי המונע בעדך ליצור קשרים חברתיים. מה עם ליצור קשר טלפוני עם חברות קודמות ? גם מכך את חוששת ומרגישה לא נעים/מתאים ? אני ממליצה לך בחום רב לקרוא את ספרה המאלף של לואיז היי "אתה יכול לרפא את חייך". ספר הכתוב רהוט, קריא, ברור ונותן כלים נפלאים אשר תורמים עד מאוד לשינוי הפנימי שלנו. לי באופן אישי הספר מאוד עזר. וכמובן יש לך אותנו להקשיב, לתמוך, לחלוק וכל שיעלה על דעתך שיהא לך סופשבוע מאושר במיוחד אסנת
הי מיקי, המצב מוכר...מאוד מוכר... אני יודעת שמילים כמו הכל תלוי בך במה שתעשי או לא תעשי נשמעות עכשיו כמשהו רחוק, זר, קשה להשגה אולי כמעט בלתי ניתן...אבל באמת שצריך לעשות את הצעד הראשון ואז השני כבר קל יותר. וזה לא חייב להיות צעד כזה גדול. תתחילי בקטן, לא חייבת ישר להזמין לקפה אצלך בבית. אפשר להתחיל מדיבורים מעטים בענייני ילדים, על הגננת, על הגן, לא משהו מחייב או אישי. לאט לאט זה יתפתח הלאה. במקביל וזה אולי הכי חשוב, זה הזמן להסתייע במטפל מקצועי. זאת לא בושה, אנחנו במאה העשרים ואחת, וזאת לדעתי התמיכה הכי טובה שיכולה להיות לך בשלב הזה , מנסיוני יותר מסדנאות תקשורת שצצות כאן בשנים האחרונות כפטריות אחרי הגשם, ובהן העבודה היא חיצונית, שטחית ולא באמת נוגעת ברבדים הכי עמוקים של האישיות שנתקעו אי שם בנבכי העבר.
שלום מיקי אני הייתי מזמינה לילד שלי ילד מהגן. כן כך זה מתחיל. את שואלת את הילד שלך האם הוא רוצה שתזמינו חבר ושואלת את מי?! אפילו פעם בשבוע להפגיש אותו עם חבר/חברה. בהמשך אני משערת שיווצרו קשרים גם עבורך. מחליפים מתכונים, מדברים על התעמלות, טלויזיה, ו..... יש עוד הרבה. לגבי הביטחון העצמי שלך: אין סיבה לזה. תזכירי לעצמך כל יום כמה שאת שווה וחשובה ונהדרת. לדעתי הכל בידייך. נסי להסתכל אחרת על הדברים ותיראי איך הכל יכול להשתנות. בהצלחה