ספירת נקודות

שלום. קראתי את ההודעות בפורום והגישה שלכם נראית לי מאוד מעניינת ו"נכונה". יחד עם זאת, אני שואלת את עצמי אם זה בר-ביצוע. אני נמצאת במסגרת של שומרי משקל כבר 9 חודשים. ירדתי סה"כ 12 קילו. זאת לאחר עלייה של בערך 8 קילו בשנה וחצי שקדמו להצטרפותי לקבוצה. כיום לאחר הירידה אני שוקלת 59 ק"ג, וגובהי 1.62. אני יודעת ש"רפואית" זה משקל תקין, אבל גופנית אני ממש לא מרגישה רזה. ברור שאני הרבה יותר מרוצה מהמראה שלי עכשיו, אבל כרגע אני מידה 40, ממש לא כזו רזה... (אני בת 25). הייתי שמחה לפחות להגיע ל-55. ב-3 החודשים האחרונים, קצב הירידה שלי הפך לאפסי כמעט, למרות שאני מקפידה ואפילו ניסיתי במשך כמה שבועות להוריד לעצמי משמעותית מתקציב הנקודות, מה שעבד בשבוע הראשון (ירידה של קילו בשבוע!) והתנקם בי בשבוע לאחר מכן (חצי קילו עלייה :-S) היאוש של 3 חודשים ללא תוצאות גרמו לי לשבוע וחצי בו נשברתי ופשוט זללתי כל יום... חזרתי לדפוסים הישנים של "ממחר דיאטה אז חייבים לאכול היום מלא". זה גרם לי להרגיש ממש ממש רע ולקנא בבנות שיכולות לגרום לעצמן להקיא אחרי האוכל (כי באמת אכלתי המון שטויות, לפעמים עד כדי בחילה...). אני מרגישה ששיטת הנקודות היא השיטה היחידה שמצליחה להכניס אותי לתלם, אבל אני חוששת שזה לא הפיתרון האמיתי. בתור בעלת נטייה להשמנה מגיל קטן, אני תמיד מרגישה שאני אוכלת יותר מידי. גם בימים בהם אני נשארת בתקציב אני חייבת להרגיש מפוצצת אחרי ארוחה כדי להיות שבעה (אוכלת הרבה מרק ו\או סלטים וכו...). עובדה שזה עבד עד עכשיו וכן ירדתי, עד לתקופה האחרונה... נשאלת השאלה האם בתור בעלת נטייה להשמנה אני בכלל יכולה להתקיים בלי התקציב החיצוני ש"מחזיק" אותי קצר? כי אם אני מחליטה להיות ללא תקציב, אני אוכלת המון... נכנסת לגישת "אם כבר אז כבר", או שפשוט לוקחת "ביסים" מכל מיני דברים מאוד משמינים ומתעלמת מזה... אשמח לעצה. בתודה, לילך

את מתארת מצב שבו את או בדיאטה או אוכלת "בלי חשבון" והרבה מעבר לצרכים שלך. מאד קשה להפרד מהתחושה של לה"התפוצץ" אחרי ארוחה. מה זה משרת עבורך? האם את מפחדת להיות רעבה? האם להיות שבעה גורם לך לחוסר שקט? התחושה שאת רגילה אליה לא בהכרח משרתת אותך היום כפי ששירתה אותך בעבר. כאילו את ממלאה את ה"כיס" עד הסוף, ומתקשה להינות ממנו אם הוא לא מלא. האם זה משתקף בהתנהגויות חיים אחרות גם? באוכל, אין צורך להיות מלאים מעבר "לכיס", אלא אם זה משרת משהו רגשי או הרגל של שנים. מדברייך נשמע שכדי לאכול עם גבולות את צריכה להיות בסוג של תלם. יש עם זה שתי בעיות: אחת, התלם לא שלך ולכן קשה להחזיק אותו. ו2- לא למדת לאכול אחרת. בנוסף, להיות ב"תלם" מתקשר באופן בלתי נפרד לירידה במשקל. ולכן כל דבר שהוא לא ב"תלם" מעלה אותך במשקל. הגיע הזמן למצוא את ה"תלם" שלך. ללמוד קודם לאכול מבלי לשלם על כך במשקל, ואח"כ לדבר על ירידה במשקל. אין ספק שירידה ממשקל תקין, הוא בעייתי כי הגוף שלך יתנגד לזה. וכדאי לבדוק מה עדיף, להיות רזה לא בהכרח כמו שהיית רוצה ,ולהפסיק את המלחמות ה מיותורת עם האוכל או להלחם כל חייך על משקל שלא בהכרח מתאים לך. זו שאלה קשה, וכדי לדעת את התשובה צריך לעשות עבודת "עומק".ודבר נוסף: גם אם נמצאים בתהליך של ירידה במשקל אי אפשר רק לרדת. הגוף עושה "הפסקות מתודיות" כדי להתאזן . ההפסקה בירידה יכולה לקחת כמה חדשים טובים , בלי קשר לאם את ב"תלם" או לא. זה פיזיולוגי. אפשר ללמוד לאכול אחרת, ולוותר על ה"כיס". איך לעצור בשובע וובאיזה משקל מתאים לך להיות תהיה שאלה שאפשר לדון בה בהתהליך עצמו