גמילה

אני כל יום אוכלת יתר מ- 30 בורקסים בכל בוקר: עם שוקולד, גביניות, עם גבינות, עם תפוח אדמה, עם חמאה, עם קינמון, אצבעות וניל. איך אפשר להפסיק לאכול בכל בוקר בורקסים? אני במצוקה! אם יש בשולחן בעבודה בורקסים - אני אוכלת בצורה בלתי נשלטת איזה 30 יחידות. באיזה דרך אפשר להיגמל מאכילת בורקסים? איך אפשר לשלוט בדחף הבלתי נשלט לבורקסים?

אני שומעת את הקושי שאת מדברת עליו, והתשובה לא פשוטה. ברור שלומר לך לא לאכול את הבורקס הראשון זה לא פתרון. האם הבעיה היא רק בעבודה בגלל זמינות הבורקסים או האם אנחנו מדברות על דפוס התנהגות , שהבורקסים הם אחת מצורות ביטוי שלה? להרגיש לא בשליטה על אוכל כזה או אחר היא תחושה מאד קשה. הבורקסים משתלטים עלייך ואין לך, להרגשתך , דרך לעצור את האכילה. האם זה יושב על תחושה שמלווה אותך בעבודה? האם את "מענישה" את עצמך בהמשך היום בכל מיני החלטות כמו לא לאכול יותר או לאכול רק בצורה מצומצמת? בואי ננסה להסתכל על מה שקורה לך ו"לפרק" את זה . האם הבורקסים הם ההזדמנות היחידה שלך לאכול דברים טעימים? האם יש משהו שמציק לך בעבודה, שאכילת בורקסים "מרגיעה" אותו? האם את "מחכה" לבורקסים ולכן נמנעת מלאכול בהמשך היום? מה קורה כשאין בורקסים בעבודה? האם רואים שאת אוכלת בורקסים? אם נצא מנקודת הנחה שזה קורה רק בעבודה ורק עם בורקסים, כדאי לחשוב איך אנחנו הופכות את סביבת העבודה ל"בטוחה" בשבילך. באיזה שעה את מגיעה לעבודה? באיזה שעה יש לך "פגישה" עם הבורקסים? מי מביא אותם? מתי מגישים אותם? מדברייך, לא נשמע שבשלב זה יש אפשרות לדבר על הגבלת כמות הבורקסים. את עדיין לא מוכנה לזה. האם אפשר ליצור מצב שלא "תפגשי" אותם? האם אפשר ליצור מצב, שבו באופן חיצוני תמצאי משהו לעסוק בו במקום הבורקסים? מי אוכל אותם חוץ ממך? האם מרגישים בחסרונם לאחר שאכלת אותם? אני יודעת שכרגע מה שאני כותבת יכול להישמע לך חסר תועלת, אבל יש כאן איזשהו "תזרים זרימה" שאני צריכה להכיר כדי לתת לך תשובות יותר פרקטיות. האם תהיה מוכנה לכתוב לי את הלו"ז שלך עד המפגש עם הבורקסים ולאחריו? אנחנו צריכות לצאת ל"חקירה בלשית" על כל הפרטים הקטנים שיכולים לעזור לנו לפתור אותה. המציאות היא שלבורקס אין יכולת להשתלט עלייך. ולכן יש לך אפשרות לשנות את ההסתכלות שלך עליהם ולהוציא מהם את ה"שדים". מחכה לתשובתך.

גם אני סבלתי מאותה בעיה בדיוק. הזלילה הלא מבוקרת הזו של בצקים ומתוקים, בכלל כל מה שקשור לפחמימות לא יכולתי לעבור לידו בלי לאכול ולא משנה בכלל מה אכלתי קודם ואם הייתי שבעה או רעבה. אם ראיתי שוקולד או גלידה, עוגות או בורקסים, לא משנה אם הייתי אפילו אחרי ארוחה, הייתי טורפת. כאילו יש לי קיבה נפרדת. ואז חברה המליצה לי על טיפול בגמילה מסוכרים אצל תומר סקר. בהתחלה לא ממש האמנתי כי זה נשמע לי קצת מופרך אבל אמרתי שאין לי מה להפסיד זה כבר היה ממש מוגזם. ניגשתי ומאז החיים חזרו לשליטה.