שמנה

שלום רב, אני בת 39,משקל 100 ק"ג. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני שמנה.כמובן שעשיתי דיאטות וירדתי מעל 20 קילו, אבל זה לא מחזיק מעמד. בעשר השנים האחרונות זה נהיה קיצוני יותר. אני לא ממשיכה להעלות במשקל. (בדיקות כלליות אגב, תקינות) אני מודעת לכך שחלק מהאכילה הוא רגשי, אך לא מצליחה להחזיק מעמד ( אני בטיפול פסיכולוגי כמה שנים) בשנים האחרונות אני מנסה לאכול בריא יותר, לא מנסה דיאטות אלא אוכלת לחמים קלים מחיטה מלאה/שיפון, תמיד אכלתי גבינות רזות 5 אחוז,משתדלת לא לאכול מטוגנים וגאנק פוד, (לעיתים די רחוקות).אבל זה לא מספיק....... הבעיה שלי היא כמויות. כמויות קטנות לא מספיקות לי,אני רעבה שוב לאחר שעה ,ואוהבת עוגיות / עוגות. היתה לי תקופה של כמה חודשים בודדים שלא אכלתי יותר מ2 עוגיות והקפדתי על יותר סלטים וחזה עוף ,ובאמת קצת הורדתי במשקל, אבל זה לא החזיק הרבה זמן. אני סטודנטית ובעיקר בתקופת לימודים ומבחנים אני כל הזמן צריכה ללעוס משהו. אני מאוד מאוד מתוסכלת מבחינה נפשית (גועל עצמי ועוד) וחוששת גם ברמה בריאותית. אשמח לכל עיצה / טיפים וסתם דעה. תודה ושנה טובה.

לדעתי מה שיכול לקדם אותך לירידה במשקל הוא עבודת צוות בין העבודה עם הפסיכולוגית לבין דיאטנית שמבינה באכילה רגשית. אם אכילה רגשית היא חלק גדול ממה שמונע ממך להצליח לשלוט באכילה ,להגיע לשובע, ולעצור, צריך לעבוד על זה גם באוכל. אכילה רגשית היא דרך התמודדות עם כל מיני מצבים בחיים. אבל גם פה חלקם אוטומטיים. כשאנחנו עובדות עם אכילה רגשית, אנחנו מלמדות לזהות ולהפריד, בין הרגש לאוכל ולהיות עם יכולת בחירה. כלומר, לא כל פעם שיש אכילה רגשית צריך לעצור אותה, אבל היא תבוא מבחירה ולא מתחושה של חוסר שליטה. לוותר על אוכל מה"ראש" הרבה יותר קשה מאשר לוותר מה"בטן". וכדי לעבוד מה"בטן" צריך להסכים לאכול ולדעת כמה אוכל צריך בשביל לשבוע. את תוכלי גם לזהות את הכמויות שאת באמת זקוקה להן ולרדת במשקל , אבל גם לשמור עליו לטווח הארוך . מנסיונינו, השלב שבו מתחילים לוותר על "כמויות" מלווה בתהליך פרידה הדומה בעצמתו לסוג של אבל, ולכן עבודת הצוות עם הפסיכולוגית חשובה מאד.