ללאה

בוקר טוב לאה. רציתי לשאול שאלה הקשורה למחלוקת ביני ובין בעלי בקשר לתזונה של הבת שלנו. יש לנו בת מקסימה ורזה בת 8. לשמחתי היא עדיין מחוברת מאוד לתחושות הרעב והשובע שלה ואוכלת בדיוק לפי הצורך שלה. ולכן גם מאוד רזה. הבעיה שבעלי, שהוא עצמו מקפיד על תזונה "לפי הספר", חושב שהיא אוכלת יותר מידי שטויות ופחות מידי אוכל מזין. לדוגמא - אתמול (יום די שיגרתי) אכלה די הרבה ממתקים ושטויות אחרי הצהריים ובארוחת ערב כבר לא הייתה רעבה בכלל, אכלה ביס מסלט והלכה לישון.אני באופן אישי מתחברת מאוד לרוח הפורום שלכן ולכן מנסה שלא להתערב בתזונה שלה בכלל. מה גם שהיא רזה ובריאה (טפו, טפו) ולכן אני לא רואה בעיה. כשאני אומרת לבעלי שאם אין בעיה לא צריך לתקן.. :) הוא אומר שהבעיות יצוצו יותר מאוחר ושילדים צריכים לאכול תזונה בריאה ומאוזנת - לחם מלא, ירקות, גבינות וכו'.ושאם ניתן לה לאכול רק מה שהיא רוצה היא פשוט תחייה על ממתקים. וכמובן שזה אסון :) כשאני מנסה להסביר שהגוף יודע הכי טוב מה הוא צריך ו"עובדה שהיא רזה" הוא מתעקש שיש הבדל בין מבוגרים וילדים. לדעתו הגישה של "הרזיה ללא דיאטה" אולי נהדרת להרזיה, אך לא לוקחת בחשבון שיקולים של בריאות ואם אדם מבוגר רוצה לעשות את זה כדי להיות רזה שיהיה לו לבריאות :) אבל לילדים צריך לדאוג קודם כל לבריאות ואחר כך לרזון. מה דעתך? האם להתערב ולהכריח אותה לאכול אוכן "מזין"? ואם כן - האם צריך להיות הבדל בין מבוגרים וילדים? הרי, מאמרים וכתבות על "תזונה נכונה" (לאו דווקא הרזיה) צצים חדשות לבקרים, כל היום מטיפים לנו איך צריך לאכול - ארוחות קטנות, כל שלוש שעות, מוצרים מחיטה מלאה, חלבונים רזים וכו' וכו' - אני מסכימה שאפשר לרזות גם בלי זה, אך מה לגבי הבריאות? (אני שואלת גם על ילדים וגם על מבוגרים). אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה

בוקר אור אורית המחלוקת שלכם, לשמחתי, אינה נוגעת לסוגית השמנה אלא לתזונה מטיבה ואשמח לספק לך ולבעלך זוית מבט נוספת. זה הולך להיות ארוך, אז קחי את השנורקל וקדימה לצלול :-) הבחירה שלי כדיאטנית קלינית (שהתמחתה גם בבריאות הציבור) בגישה שנקראת "הרזיה ללא דיאטה" מבוססת על הרציונל והידע המדעי כי אכילה מושלמת ובריאה היא תוצר של מערכת יחסים בריאה עם הגוף ועם אוכל. ובריאות בכלל היא תוצר של well-being ולא רכיב תזונה כזה או אחר. בעלך, ללא ספק, בעל כוונות טובות וראויות אך יש להזהר ולא לחטוא למטרה. ההורים הם משאב אדיר לילדיהם, בהיותם מודל לתפישות עולם ולהתנהגויות רצויות לצד טיפוח דימוי עצמי גבוה, והקניית אמון של הילד בגופו ובעצמו. לילדים צרכים שונים משל מבוגרים, לא בכדי השתרש לו ביטוי כמו "אוכל ילדים". תפקידם של ההורים הוא: 1. להציע מגוון ולחשוף את הילד לאפשרויות השונות. לא אשתמש במושג "בריא" או "מזין" מפאת ראייתי את נושא הבריאות כפי שתארתי לעיל. להגיש ולהניח על שולחן האוכל מזונות מכל הסוגים. 2. לאפשר לו את חופש הבחירה - תמיד! אנשים בוגרים שאני מלווה מסגלים לעצמם הרגלי אכילה מצוינים בעקבות הקשבה לגופם ולמאווייו האמיתיים של גופם. דרך זו שבאים ללמוד אצלי אנשים מבוגרים היא דרכם של ילדים. דרכם של אותם מבוגרים בצעירותם אשר זוהמה ע"י כל מיני אג'נדות תזונתיות. 3. לפעול מתוך אמון בגוף האנושי ובמודל שהם מכניסים הביתה. ילדים לוקחים בסופו של דבר את הרגלי האכילה מהבית, מההורים. 4. להיות ערים עד כמה הם מבססים את הדרך על אמונות מעוותות ופחד, יוצרים מתח במקום הלא נכון. לא נתקלתי במבוגר שחי על ממתקים אך כן נתקלתי במבוגרים שחונכו לתפוס ממתקים כאסון חיים באמונה שהם לא יכולים בלעדיהם. גם בעלך ודאי יוכל להעיד שהעדפותיו הנוכחיות לא היו נחלת תזונתו לאורך כל שלביי התפתחותו. והמחשבה כי אם תאפשרו לה לבחור היא תבחר רק בממתקים היא לא יותר מאמונה בעייתית. ולכך תוכלי לראות התייחסות בהמשך. יותר משאנו מנחילים לילדנו הרגלי התנהגות אנו מקבעים אצלם אמונות על עצמם. לקבע אצל ילד חויה שהוא בעייתי עם אוכל, מאד לא רצוי בלשון המעטה. ובשום פנים ואופן לא לכפות. כפיה במזון ואכילה יוצרת מצד אחד אנטגוניזם (המקום הקל ביותר לילד למרוד כנגד הוריו הוא דרך האוכל ובעיקר אם הילד מזהה את האוכל כאישיו בביתו) ןמצד שני מעכירה את האוירה הפנימית סביב אוכל ועלולה ליצור מערכת יחסים של אהבה-שנאה סביב מה שאמור להיות טבעי ולא רגשי בחיינו, האוכל. וזה כבר משהו שהוא בסיכון להיות כרוני ובעל השפעות תזונתיות ופיזיות לא רצויות. כן, תפקידם של ההורים לשים גבולות אך לא כשמדובר בתחום בו הגבולות צריכים להיות מסומנים ע"י הגוף עצמו. אל לו להורה לקחת את השליטה במקום זה פן יזיק ויצור קונפליקט אצל הילד בבחינת למי להקשיב "לאבא או לעצמי?" "לאבא או לגוף שלי?" ואח"כ ל"מדיה או למה שאני מרגיש?" וכן הלאה. עלינו לזכור כי אנו מגדלים ילדים לטווח ארוך ואין לשפוט את התנהגותם הנוכחית (ולא רק במישור התזונתי) כמנבא לעתיד. הם עוברים תהליכים פיזיים, מנטליים ורגשיים שאנו כבר שכחנו. לגדל ילד בריא מבחינה פיזית, משמעו לגדל ילד שמכבד את צרכיו הגופניים השונים. צר לי לספר כי ליוויתי לא מעט מבוגרים שגדלו בבתים "בריאים" עם כוונות מאד טובות. בנימה אישית, כאם בעלת אג'נדה מקצועית וגישה, אני יכולה לספר לך כי ילדיי מאז ומעולם חיים בבית בו יש הכל: שמנת 15% שומן לצד יוגורט 1.5% (מטעמי מרקם ועושר, לא קלוריות), פת אורז, לחם מלא ופיתות, ממתקים ופירות וכ"ו. מהם למדתי מה זה להיות אדם רזה בריא באמת וראיתי: 1. איך הם יודעים לבחור מה שנכון להם איכותית וכמותית, כל עוד לא מתערבים בתקשורת שבינם לבין גופם. מצחיק אותי להיזכר איך בגיל 6 הבן בחר רק קינוח במסעדה בשרית, ובאותו שבוע של חופשה כשישבנו בגלידריה הוא התנגד ועמד על דעתו לשבת במסעדה ליד כי הוא רוצה דג עם תפו"א וסלט ירקות. :-) 2. איך מעולם לא השתרש אצלנו מושג של "אוכל ילדים" ו"אוכל מבוגרים". אוכל נועד לשרת את הצרכים ברגע נתון והאמצעי כן מקדש את המטרה. 3. איך הטעמים וההעדפות שלהם משתנים. היתה תקופה בה בכורתי (המתבגרת היום) בקשה רק ממרח שוקולד לביה"ס וכבר זמן רב שהיא לא סובלת את הרעיון ועתה פתאום כריך עם חומוס או גבינה לבנה אטרקטיבי לה הרבה יותר. 4. כמה האכילה שלהם מגוונת ומאוזנת בהתאמה לצרכיו של הגוף למגוון רכיבים שיגיעו ממגוון מקורות. וכמובן שבתקופות גיל שונות הצרכים הללו משתנים. אל תתנו לילדה להרגיש לא בסדר, כי הכל בסדר היא גדלה ומתפתחת כראוי מבחינה פיזית, חשוב שיהיה כך גם מבחינה רגשית ומבחינת התפתחות היחסים שלה עם גופה ועם מזון. הזינו את החשיפה שלה, למדו אותה כבוד לגופה ולחופש הבחירה שלה, הבו לה מודל מעצים. סמכו על עצמכם ועל הטבע האנושי. והיו סבלניים עם התהליכים הטבעיים והבריאים שעליה לעבור. מקווה שסיפקתי מענה ראוי שעושה סדר בתפישת הבריאות וה

תודה רבה על תשובתך מאירת העיניים, כרגיל.