ללאה- מנסה להגיד ביי לדיאטה אבל לא מצליחה

אני רוצה להגיד די, זהו, זה לא שווה את זה ולהגיד לעצמי "אני בוחרת לאכול מה שאני רוצה מתי שאני רוצה" אבל בנתיים ללא הצלחה. זה כאילו שאני לא יודעת להיות בחופש מהאוכל. גם כשאני כביכול משחררת אחיזה, עולה לי מחשבה טורדנית שאומרת "תחשבי על אוכל 24 שעות ביממה"... אודה לעזרתך

שלום לך מישהי את, כמו רבים, מביעה תסכול מול הפער שבין החלטה/אמירה מודעת לבין אמירה אוטומטית שמגיעה מהלא-מודע ולזה עלייך להיות מודעת. החלטה מודעת לבחור לחיות בחופש צריכה להיות מתורגמת לשפה אותה מבין המוח הלא-מודע שלך (שלתוכו פימפמת במהלך השנים בדיוק את המידע שהוא מדליף לך עכשיו כנגד כל אמירה חדשה). המוח הלא מודע שלך הוא המפקד על עולמך הרגשי בעיקר ומכאן על רוב רובן המכריע של התנהגויותייך. על מנת לחיות ע"פ בחירתך החדשה עלייך להכניס מידע חדש בעל הקשר רגשי ברור ולדעת את השפה לתקשר את מטרתך וכוונתך עם החלק הזה של המוח. את צודקת, המוח שלך שכח מה זה לחיות בחירות ואיך מתפקד אדם רזה באמת כיוון ששנים דיברת אחרת- פנימה והחוצה, חשפת אותו לאינפורמציה שמדגישה את הסכנה שבחופש והוא עבדך הנאמן שרוצה בטובתך יזכיר לך ממה "להזהר" כאילו בא להגן עלייך. דבר נוסף נוגע לאמון שלך במה שאת אומרת. מנטרות נטולות אמון הן כמעט כמו כוסות רוח למת. מה את באמת חושבת על המשפט הזה שאת מנסה לחיות על פיו ושימי לב לרגשות שהוא יוצר היופי הוא שהמוח שלנו הוא רקמה רכה לומדת וניתן לשנות את גורמי ההנעה שלנו, בכל גיל. איך? בתהליך הממוקד בהבנת המערכת הזו ועבודה יסודית עימה ובודאי לא בהתעסקות עם אוכל ואכילה. זהו תהליך רב שלבי שנבנה נדבך על נדבך, יקירה ולא מתחיל ונגמר בהחלטה ובאמירה. בברכת יום פורה שלך לאה פינטו