ללאה

הי לאה! הופניתי לפורום שלכן ע"י חברה, ואני חייבת לציין שאני כבר שלושה ימים קוראת כאן בשקיקה ופשוט בולעת כל מילה כאילו נכתבה במיוחד בשבילי! אני כבר שנים בדיאטות, עולה, יורדת, עולה, יורדת, לפעמים נשארת כמה חודשים רזה ואז שוב עולה ושוב מתוסכלת.. ואני כל כך מזדהה עם מה שאת כותבת! קראתי גם מאמרים באתרים, פשוט מדהים כמה זה פשוט ונכון. היום בבוקר פתאום קלטתי, שאני מוקפת אנשים רזים טבעי (בעלי וילדי) שאף אחד מהם לא מתעסק באוכל או בקלוריות, רק אני!! הבת שלי קמה היום בבוקר (שבת) ושאלתי אותה אם היא רוצה לחמניה עם שוקולד. היא אמרה שכן. הכנתי לה ואז היא החזיקה את זה ביד ואמרה לי "אמא, אני בעצם לא רעבה". והחזירה לי. הסתכלתי עליה המומה.. איך זה יכול להיות שאת מסרבת לדבר כל כך טעים רק בגלל שאת לא רעבה? מה זה קשור בכלל? :) :) כמובן שלא אמרתי את זה, ותוך שניה הבנתי את מה שלא הבנתי שנים..כך אנשים רזים חיים. כל כך פשוט וכל כך נכון.הבנתי גם שאין אוכל משמין. הילדים שלי אוכלים ביסלי, אוכלים לחם (פחממות - אויב העם), אוכלים המבורגר וצ'יפס, אוכלים כל מה שבא להם והם רזים מאוד מאוד. כל השנים חשבתי שזה "גנטיקה" אבל היום אני מבינה שזה הכל עניין של תפיסה. שום אוכל בעולם לא משמין אם אוכלים אותו מתוך רעב. בקיצור, החלטתי לעשות מעשה ולהתחיל לנסות להקשיב טוב טוב למה שיש לגוף שלי להגיד לפני שאני מחליטה עבורו מה הוא אוכל ומתי. אבל כצפוי, התעוררו לי מספר שאלות. ראשית - איך באמת מתמודדים עם החשק הזה לאכול, למשל משהו מתוק, כשלא באמת רעבים? האם לקבל את הצורך ולאכול משהו קטן, או להתנגד (והרי זה מנוגד לתאוריה המלחמות האלה..) וכמו כן איך ממש יודעים מהי הנקודה הנכונה להפסיק לאכול? קורה למשל שאני אוכלת ומתחילה להרגיש שבעה. אבל בשלב זה אני יכולה להמשיך לאכול עוד די הרבה זמן ועדיין לא להרגיש מפוצצת.. כלומר, הטווח של השובע במקרה שלי הוא די גדול, אני שואלת את עצמי באיזה שלב אני אמורה להפסיק? באיזה שלב של השובע שלו אדם רזה טבעי מפסיק לאכול..? אני יודעת שזו שאלה מצחיקה אבל אני באמת לא יודעת את התשובה עליה. ושאלה אחרונה - קורה שאני אוכלת, מרגישה שובע אך לא מרגישה סיפוק. כלומר הרעב כבר נרגע אבל ממש בא לי עוד ממה שאני אוכלת. מה עושים - מספקים את הצורך למרות שהוא לא פיזי/רעב ממשי? המון המון תודה לכן על האתר הנפלא, ממש הארתן את עיני. שבוע טוב ותודה

שלום יעל וברוכה הבאה תמיד משמח ומרגש לפגוש במי שנחשפת לראשונה ומתחילה צעדיה הראשונים בגישה חכמה ומטיבה זו. אז שוב, ברוכה הבאה ומירב ההצלחה. שאלותייך, יעל, נוגעות לחלק מאד מסוים אשר משרת את הגישה ונקרא אכילה אינטואיטיבית. אכילה המבוססת על צורכי הגוף, היא האכילה הטבעית לנו ביותר. כשהצריכה התזונתית שלנו תואמת את הפיזיולוגיה, המשמעות היא איזון מושלם המתבטא גם במשקל ובמסת רקמת השומן. לצד זה וטרם אתייחס ואענה לשאלותייך, אדגיש כי זה חלק מהגישה וחלק מהתהליך שנועד להחזירך להוויתך הרזה, פי שנולדת להיות ולחיות. בדיוק כמו ילדייך ובעלך. תהליך הרזיה ללא דיאטה הוא הרבה הרבה מעבר לאכילה ואוכל. ברור לך שאדם רזה, כמו בעלך או ילדתך, לא ישאל שאלות כאלה - הוא לא צריך מומחה. הסיבה היא ההוויה הרזה שמנהלת אותו ובתהליך מובנה ונכון זה בדיוק מה שאנו בונים על מנת שלא תזדקקי לעצות של אף אחד. כרגע, שאלותייך, מגיעות מהראש השמן אך זה בסדר, אלה הם צעדי הבנה ראשוניים. 1. צדקת. אנחנו לא נלחמים בכלום. ואנו גם מפסיקים עם המניפולציות. מחשק פה ושם אף אחד לא משמין, יקירה. ואם תחכי לרעב כדי לאכול מתוק, תופתעי לדעת שדוקא כשאת רעבה זה הדבר האחרון שבא לך. אחת ההחלטות החשובות שתוכלי לקבל היא להפסיק לעשות ענין מאוכל. נקודה. להבטיח לעצמך שאוכל לא יהיה יותר אישיו בחייך מתוך הבנה שמה שמשמין אותך זה הענין הגדול שאת עושה ממנו וכל שאת מייחסת לו. ואז, ללמד את עצמך לדבוק בהחלטה זו. ברגע שזה יקרה,יש סיכוי שתפסיקי לחשוב אוכל ותתחילי להרגיש. לא רק אוכל אלא גם את עצמך. מתוך מרחב חדש של חופש אמיתי, תתחילי להפעיל שיקולים אותנטיים חדשים בבחירה. 2. יקירתי, את משהו מיוחד מעצם היותך אך בענין הפיזיולוגיה אין לך שום יחוד :-). את רק מבלבלת בין המושגים. יש הבדל בין שובע וסיפוק לבין תחושת המלאות והמתיחה של הקיבה, אותה תארת כ"התפוצצות". לכולנו יש היכולת למלא ולמתוח את הקיבה עד מאד. שימי לב שרעב ו"התפוצצות" שניהם מצבי אי נוחות. והגוף בסה"כ רוצה נוחות. תראי אין נקודה שאליה בכוונתי לכוון אותך, אלא זוית ראיה. כרגע נשמע שאת אוכלת עם העיניים (חשיבה) ולא עם הגוף. ככל שתרתמי לרעיון של להרגיש נעים וטוב, תחת הידיעה שמון לעולם זמין ונגיש לך, כך ייטב. גישת הדיאטה מכוונת לגבולות מלאכותיים בדמות קלוריות. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכוונת לגבולות הנוחות של הגוף. זה דורש אימון ותרגול על מנת לזהות את המקום שלך. 3. סיפוק קשור ל"מה" שבחרת לאכול. האם זה באמת מה שהכי הכי רצית והיה לך הכי הכי טעים, מצד אחד. מצד שני, יתכן ויהיו מזונות בעלי נפח גדול שימתחו את הקיבה (אפילו שתית מים תוך כדי אכילה) כך שתחווי תחושת מלאות מסוימת אך לא סיפוק. זה ממש בסדר להמשיך עד שתחוי אחרת. יעלי יקרה, אכילה אינטואיטיבית אינה עומדת בפני עצמה ויש כאן ראיה רחבה שאין להתעלם ממנה. ובכל מקרה, בצעדייך הראשוניים, מחלת לך המון הצלחה ואהיה כאן לכל שאלה. בברכת שבוע מצוין שלך לאה פינטו

בוודאי תתעוררנה עוד שאלות ואמשיך לשאול. לעת עתה המון תודה וליל מנוחה!