שאלה ללאה

ערב טוב לאה. אני בחורה כבת 30 וקוראת מזה זמן רב בפורום המקסים הזה.אני מאוד מתרשמת מהבנתך את הגוף האנושי וברצוני לשאול אותך שאלה פיזיולוגית. בזמן האחרון אני עוברת לצערי משבר בחיי האישיים, דבר שמאוד משפיע עלי ומטלטל את עולמי. אחת התופעות שהתרחשו אצלי בזמן זה הוא איבוד התיאבון, כמעט לחלוטין. אני כמעט ולא אוכלת, אולי ארוחה אחת ביום וגם זה בחוסר חשק מוחלט. שאלתי היא, מבחינה פיזיולוגית איך זה ייתכן? כלומר, הגוף שלי עדיין זקוק לרכיבי תזונה לקיומו ואני מרגישה שאם הייתי אוכלת אך ורק מתוך רעב לא הייתי אוכלת כלל. את המעט שאני אוכלת אני מכריחה את עצמי. אני יודעת שהנפש משפיעה על הגוף, זה ברור, אבל האם בגלל מצב נפשי קיצוני ככל שיהיה הגוף מפסיק להזדקק ל"דלק" (מזון)? זה כבר נשמע לי מאוד מוזר. האם את מכירה את התופעה ויודעת להסביר אותה? תודה וחג שמח, עדי

בוקר טוב עדי העולם הרגשי שלנו והפיקוד על מנגנונים פיזיולוגיים, מקורם הוא אחד- המוח האנושי. קיים קשר ויש השפעה דו כיוונית. משבר רגשי, משמעו סטרס ברמת עוצמה כזו או אחרת. סטרס אינו רק מילה המתארת מצב רגשי אלא מילה המתארת תמונה פיזיולוגית. במצב סטרס, שיכול להיות גם גופני, כמו מחלה (מחלת חום או קשה יותר, לא עלינו), המוח משחרר הורמונים קטבוליים שלא בכדי, נקראים הורמוני סטרס כמו אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, בטרואידים וכדומה. המערכת הגופנית מזהה סטרס כמצב סכנה ואיום על קיומו ועל כן מפעילה מערכת חרום זו (שהורמונים הם רק חלק ממנה) על מנת להגן ולשרוד. אותם הורמונים משחררים לדם שומן ופחמימות כדי לספק את תגובת ה- fight or flight הידועה. מצב שבו יש שטף של חומרי אנרגיה לדם, מזוהה כמעין מצב שלאחר ארוחה ולכן הגוף אינו חש בצורך להזין עצמו מבחוץ. ברור שלאורך זמן, אין זה מצב רצוי, אך זה המעט שהגוף מקריב למען השרדותו בתהליך חיים רב אתגרים. דוגמא מצוינת ומוחשית היא אולי מחלת חום, לרוב נחוש כי התאבון מדוכה גם בגלל עלית הטמפרטורה הגופנית. לגגוף יש מהיכן לצרוך את מזנו גם ללא אספקה מבחוץ. הרי בדיוק בשביל זה הוא מחזיק רקמת שומן, כרזרבה לשעות חרום. סיבה נוספת לדיכוי האכילה בעת מחלה היא העובדה שעיכול הוא פעולה מאד תובענית מבחינה אנרגטית, בעת שהגוף זקוק לאנרגיה עבור פעילות מערכת החיסון. עם ההבראה, הגוף ילים את החסר לו. דוגמא נוספת היא מצב של שוק/הלם לאחר ארוע פיזי טראומתי. נועד להאט את זרימת הדם ופעילות הלב מחשש לאיבוד והפרעה לאיזון המערכות. ודוגמא אחרונה, מצבי אבל לאחר אובדן- ככל שהעצב עמוק יותר, הסטרס רב יותר יהיה דיכוי אכילה. עדי יקרה, הגוף יודע מה הוא עושה ויודע להתמודד מול גלי החיים שעוברים כולנו. תפקידנו הוא להסב תשומת לבנו לעולמנו הרגשי ולקולות הגוף הקוראים לעזרתנו החיצונית. יש לזכור שאין זה מצב כרוני, זו פאזה שדורשת התייחסות במישור הרגשי. האם את מרגישה שקיבלת תשובה? מאחלת לך לראות במשברים קרש קפיצה לצמיחה והתפתחות ולכל הפחות שמרי את הרעיון באחת ממגירות תודעתך כי בעיניי זוהי המטרה וזהו הבסיס לחיים מהותיים , עשירים וערכיים.....גם אם מהמקום בו את נמצאת קצת קשה לראות זאת כרגע. חג שמח עדי שלך לאה פינטו