הכוונה בדרך

היום הרגשתי שלא ממש הייתי מחוברת לעצמי. כל מה שאכלתי הרגיש לי "ליד" והיתה לי תחושה כללית של חוסר סיפוק. כנראה שיש גם ימים כאלה. ואז הגיע הערב. אחרי ההליכה הקבועה על ההליכון ואפילו כמה שעות אחרי ארוחת הערב פתאום הרגשתי שאני ממש חייבת לאכול משהו מתוק. אבל לא סתם מתוק - הייתי חייבת שוקולד. זה לא קרה לי כבר הרבה זמן. תחושה כזאת של ההתקף המוכר מפעם ששום דבר לא מצליח להרגיע. ניסיתי לעשות דברים אחרים, אבל הפעם זה פשוט לא עבד. החלטתי להרפות ולראות מה קורה. בהתחלה אכלתי מקופלת קטנה, המשכתי עם 3 מטבעות שוקולד ובסוף מיני פסק זמן קטן.ואז עצרתי. פתאום הרגשתי שהחשק למתוק נעלם. זהו. ההתקף נגמר. פעם זה לא היה נגמר לפני שהייתי מחסלת לפחות 3/4 חבילת גלידה ועוד חבילה וחצי של שוקולד. נרגעתי. פתאום הבנתי שהפחד שלי מהרגע הזה הרבה יותר גרוע מהרגע עצמו.הנה, אכלתי, סוף העולם לא הגיע ואפילו אכלתי הרבה פחות ממש שהייתי רגילה. אני לא יודעת אם רגעים כאלה עלולים לקרות לאנשים רזים, אני גם לא יודעת אם זה קרה בגלל היום הקשה או המחזור המתקרב. אני רק יודעת שיש בתוכי חלק שמציף אותי עכשיו ואומר בשקט "תודה".אני אפילו לא יודעת על מה. אני גם לא יודעת אם עשיתי משהו נכון. אני מקווה שהגוף שלי יצליח להתמודד גם עם רגעים כאלה. אני מקווה שלא הרסתי את מה שהישגתי בחודשים האחרונים (12 ק"ג פחות). אני פשוט צריכה קצת הכוונה וחיזוק.

בוקר טוב פרפר אני רוצה לשאול אותך שאלה. כשאת כותבת "אני מקווה שלא הרסתי את מה שהשגתי...." למה בדיוק הכוונה? מה הרסת? איך הרסת? למה כוונתך ב"מקווה שהגוף שלי יצליח להתמודד כם עם רגעים כאלה"? כיצד את מפרשת את התמודדות הגוף עם שוקולד? מה מיוחד ב"התמודדות הגף עם שוקולד"? יום טוב שלך לאה פינטו

התכוונתי לומר שאני מקווה שלא אשמין כתוצאה מאכילה שנראתה לי מוגזמת. מדאיג אותי שאכלתי יותר ממה שהגוף היה צריך. אני מפחדת לחזור לימים של בולמוסי האכילה הבלתי נשלטים. אני מפחדת לאבד את הקשר עם הגוף ואני מפחדת שאצטרך לחזור למשטרי דיאטה אפלים. מדאיגה אותי המחשבה שיש רגעים שבהם אולי הנפש צריכה משהו שאני לא מצליחה לתת לה ולכן אני אוכלת יותר ממה שצריך. אני מוטרדת מכך שייתכן שאכלתי במקום לספק לעצמי משהו אחר. האם ייתכן שהגוף היה זקוק, פיזית, לכמות כזאת של שוקולד? (בערך 50 גרם) מה יקרה בפעם הבאה? איך אדע למצוא את הנתיב הנכון במצבים האלה של חוסר ודאות?