מכתב התנצלות

שלום רב. אני מעוניינת לנצל את הפורום ע"מ לכתוב למספר חברים ותיקים שלי. מר שוקולד. אדון בורקס. גב' עוגת גבינה. יש עוד כמה כמובן. יסלחו לי אלה שלא הזכרתי את שמם. אני רוצה להתנצל בפניכם חברים יקרים על כך שחשבתי שיש לכם הרבה יותר כוח ממה שיש לכם באמת. חשבתי שאתם אלה שגורמים להשמנה שלי ולכן גם כעסתי עליכם מאוד. לא הבנתי שאתם פשוט מאוד אוכל. לא פחות ולא יותר. אתם לא יכולים לשלוט עליי, פשוט כי אין לכם את היכולת הטבעית לעשות זאת, כמו שאני לא יכולה לעוף. גיליתי זאת כשהתחלתי לאכל אתכם באמת. כלומר, לאכל אתכם ללא רגשות אשם, כשהתחלתי לשים לב לטעם שלכם ולתגובה שאתם יוצרים בגוף שלי בזמן נתון. אז פתאום גם אתם התחלתם לדבר והיה לכם המון מה להגיד. אני חברה גרועה. אף פעם לא הקשבתי לכם לפני כן. הקשבתי לאנשים אחרים וישר יצאתי בהאשמות. אז זהו, אני מאוד מקווה שאתם סולחים לי ושמעתה נוכל לבסס חברות אמיתית. נשיקות, אנה

שלום אנה חן חן לך על השיתוף. אם יורשה לי, הייתי מציעה להעביר את השיח אל גופך. התנצלות בפני אוכל, לא משאירה בידיו כח? האין היא ממשיכה בהנפשתו? אולי את ההתנצלות כדאי להפנות דוקא לגופך? לתת לאוכל לחזור למקומו הטבעי מתוקף מערכת היחסים החדשה והבריאה עם גופך. שהרי גופך הוא זה המביר לך מסרים בנוגע לטעם ולחויה הקולינרית. אוכל אינו חבר ואינו אויב. אוכל הוא רק אוכל. אוכל הוא חומר, תרכובת של מולקולות. ותפקידו הטבעי הוא אחד, לספק את צרכינו בהנאה ולהוביל אותנו ממקום של חסר פיזי לסיפוק. אנה יקרה, אני מבינה את השינוי לו את מייחלת, מעריכה את עצם הצעד שאת עושה ולגמרי איתך. לכן מבקשת להאיר עבורך נקודה חשובה - זה שראית באוכל,עד כה, אויב, לא אומר שהדבר הנכון הוא להפוך אותו לחבר. לאוכל אין חיים (מלבד יוגורט ביו ושמרים, לפני אפיה :=)), מלבד אלה שתתני לו. מקווה שהובנתי ולא הכעסתי שלך לאה פינטו